בנארי, מנחם

בן אלימלך ושולמית חברי קיבוץ בית זרע. נולד ביום י"ז בניסן תש"ה (31.3.1945) בקיבוץ בית זרע. סיים את לימודיו בבית הספר התיכון בבקעת כנרות. משחר ילדותו התבלט אופיו העצמאי והתקיף ובעודנו נער היה תובע מעצמו ומן הזולת את המירב, אך ללא יוהרה והתנשאות. בזולתו חיפש את הדרך לראות את הטוב, את החיובי. מימיו לא חיפש את הדרך הקלה והנוחה אלא את המעשה הדורש מאמץ ואחריות ותכונה זו הביאה אותו אל בין הצנחנים כאשר גויס לצה"ל באוגוסט 1963 – ובחיל זה התגלה בכל גדולתו ומסירותו. עם שיחרורו משירות החובה השתלב עד מהרה בחיי המשק ובמסירות רבה עבד בענף הבננות כשהוא נושא בנטל האחריות לעבודות הקשות ביותר. היה חבר נאמן מאין כמוהו וראשון להיחלץ לעזרת כל כושל ונופל. גדולה היתה האמונה שנתן בצדק האנושי הפשוט. לבו היה כן לגבי בני אדם והאומץ שבקרבו היה רב – ועל כל סגולותיו אלו אהבוהו כל יודעיו. יחסו למלחמה היה יחס של מילוי חובה. "סוף סוף כל מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים למען עצמנו", כתב פעם מן הצבא. הוא לא שש אלי קרב אלא שהלך אליו מתוך הזדהות עם הדרך. הוא לא ראה את עצמו מוכשר לפקד על אחרים והאמין שהדוגמא האישית היא הקובעת – ועל פיה נהג. בעל כושר אירגון היה, קנאי ומסור. במלחמת ששת הימים יצא אל חזית ירושלים עם חטיבת הצנחנים ובצעדו בראש כיתתו אל מול שער שכם, שפלט אש קטלנית כל אותה שעה, נלחם בעוז ובמסירות, הסתכן והעז – ונפל כשהוא קרוב ליעד הסופי; הדבר היה בקרב על ירושלים ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בחוברת 53" מהם" לזכר חללי הקיבוץ הארצי שנפלו במלחמת ששת הימים הוקדש לו עמוד מיוחד. אף בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הובאו תולדותיו ותיאור הקרב האחרון. ב"כנרות", דו הירחון של המועצה האזורית עמק הירדן, הועלה זכרו.