בנאי, דוד

דוד, בן מרים ושמעון, נולד ביום ב' באדר ב' תשי"ד (7.3.1954) בירושלים, למד בבית-הספר היסודי בירושלים והוסיף שנת לימודים אחת בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" שביפו. בהיותו בן 16 נאלץ להפסיק את לימודיו ולצאת לעבודה, כדי לעזור לאביו החולה, שלא יכול היה לפרנס כראוי את המשפחה. דוד, או דודיק מפי מכריו, היה ילד שקט, תלמיד שקדן ואהוב על חבריו ועל מוריו. בזכות אביו, אשר גידל כנריות וחוחיות בביתו, טיפח גם דוד אהבה רבה לחי ולצומח, אך את מיטב אהבתו העניק לבני משפחתו ובמיוחד – לאביו. דוד היה בן ממושמע מאוד ואח נאמן. מעולם לא התאונן על המצב הכלכלי בבית, אשר בגללו נמנעו ממנו תענוגות הילדות. להיפך – תמיד טרח לעזור ככל יכולתו – הן בפרנסת המשפחה והן בגידול הילדים הקטנים. כאשר חלה אחיו במחלה ממארת לא מש דוד ממשכבו. מותו של האח היה בשביל דוד אבדה כבדה שמעולם לא התגבר עליה. אומר עליו אביו: "אין מלים בפינו לתאר את דוד. מה שלא נספר עליו – כאילו לא סיפרנו ולא כלום. דוד היה אהוב על כל מי שהכירו". דוד גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1972, וצורף לחיל השריון. במסגרת שירותו הצבאי סיים דוד שלושה קורסים: קורס מערכות תדלוק ניידות, קורס נהגי זחל"ם וקורס נהגי תדלוק; אך עיקר עבודתו בצבא עשה כנהג זחל"ם. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נמצאה יחידתו של דוד במחנה הגידי אשר בסיני. בצהרי אותו יום-כיפור, ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), בהתקפת מטוסי האויב על המחנה המופתע, נפל דוד. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבהר-הרצל. השאיר אחריו הורים, אח ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים שנשלח למשפחה, כתב שר-הביטחון דאז משה דיין: "דוד היה חייל מצוין וחבר נאמן. כל מי שהכירו – אהבו;" וכתב מפקדו: "אנו, רעיו של דוד, זוכרים את אומץ לבו ומסירותו, שלא נטשוהו עד לרגע נפילתו".