בנאדו, נסים

בן סולטנה ומרדכי. נולד בי"ח בניסן תרפ"ז (20.5.1927) בעיירה חסקובו שבבולגריה, בן יחיד להוריו האמידים. החינוך הציוני הלאומי שקיבל בבית"ר, בה היה גם מדריך, עורר בו את השאיפה לעלות ארצה ולהגשים את האידיאלים שספג בתנועת הנוער. הוריו הפצירו בו שימשיך את לימודיו לאחר שסיים בהצטיינות את הקולג' הצרפתי, אך נסים סירב ועלה ארצה בשנת 1944. בארץ שלח אותו משרד העליה של הסוכנות היהודית לקיבוץ "מסילות" ואחר כך למזרע, אבל החיים בקיבוץ לא היו לפי רוחו ובאמצע שנת 1945 עבר לחיפה. תחילה נדד ממקום-עבודה אחד למשנהו ובסוף התמחה בתעשיית הבלוקים ועבד בענף זה. את לילותיו הקדיש לפעילות באצ"ל שאליו הצטרף באותו זמן, וללימוד עברית. נסים היה צעיר גבה-קומה ורחב-כתפיים, ועם זאת טוב-לב ועדין-נפש. ב-2.4.1946 השתתף בפעולת החבלה של ארגונו במסילות הברזל שבדרום הארץ. למחרת היום נשבה על חוף הים בבת ים יחד עם עוד 30 לוחמים. כשבועיים הוחזקו הלוחמים במחנה המעצר של לטרון אחר כך הועברו לירושלים ומשם לעכו. בכלא המשיך נסים ללמוד וגם לעסוק בספורט שהיה חביב עליו משנים קודמות. ביום פריצת כלא עכו (י"ד באייר תש"ז – 4.5.1947) הצליח נסים להשתחרר עם חבריו אך נפגע בבטנו מכדור הבריטים ומאוחר יותר נשבה במכונית שנעצרה עקב פגיעה קשה במנוע. הוא הועבר לעכו, שם הושהה שש שעות ללא קבלת טיפול רפואי כלשהו ואחר-כך הועבר לבית החולים בחיפה. שם נותח אך הרופאים לא הצליחו להציל את חייו והוא מת מפצעיו בט"ז באייר תש"ז (6.5.1947). הובא למנוחת-עולמים בבית העלמין שבחיפה. שמו הונצח ב"זכרם נצח", ספר הזכרון לחללי הארגון הצבאי הלאומי.