בן-שמעון, בנימין (‘בני’)

בן פליצה ורינה. נולד ביום א' באלול תשי"ד (30.8.1954) בהוד- השרון. כתה א' למד בבית-הספר היסודי שבכפר מל"ל. משם עבר לבית-הספר ברמתיים ולאחר-מכן לבית-הספר 'גני צבי' שברמת- השרון. היה שובב גדול, וחבריו ידעו לספר על תעלוליו שופעי החן. אך מעולם לא ביקש להרע לאנשים אלא לתת דרור למרצו הבלתי- נדלה. עם-זאת, גם הקדיש זמן ואהבה רבה לבני-משפחתו. מפנה מפתיע חל בחייו של בני, כאשר אחד ממוריו השכיל להכיר את היסודות החיוביים שהיו חבויים באופיו, והתעקש להכניסו למסלול-לימודים תקין. הוא הצליח לעשות את בני לתלמיד מסודר וחרוץ, המתמיד בעשיית שיעוריו ומקבל ציונים טובים בתעודותיו. לאחר סיום הלימודים היסודיים נכנס בני לבית-הספר התיכון 'מוסינזון' שבמגדיאל. ארבע שנים למד שם במגמה של מסגרות מכנית. היה בדעתו להרחיב את השכלתו לאחר שירותו בצבא, אולם הגורל האכזר התערב והדבר לא ניתן לו. כיון שבני נולד כבן ראשון לאחר ארבע בנות, היתה משפחתו מפנקת אותו – ודבר זה כלל לא היה לרוחו. עם-זאת, היה קשור לבני משפחתו, רחש לה אהבה והיה מסור בייחוד לאמו, שידעה בחייה סבל רב. את חבריו הרבים סחף אליו במשובותיו וברוחו הפעלתנית. היה ספורטאי פעיל ומצליח, 'משוגע' לכדורגל ושיחק בקבוצת הנוער של 'הפועל' כפר-סבא. גם בתחרויות באתלטיקה-קלה זכה למדליות. תחביב אחר היה לו – חרטות בעץ ועבודות אמנותיות בחומרים שונים. כאשר הגיעה שעתו של בני להתגייס לצה"ל, בסוף יולי 1973, ביקש להתנדב לקומנדו הימי ועמד במבדקים, אבל לבסוף נשמע להפצרות אמו ועבר לחיל-הרגלים המוצנח. היה חייל קרבי לדוגמא וזכה לשבחים מפי מפקדיו וחבריו. משפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה בני חייל 'ירוק' מדי כדי ליטול בה חלק אבל במלחמת-ההתשה שלאחריה כבר עמד בקו החזית הצפונית. שם – בקרב על החרמון – נפל ביום ה' באייר תשל"ד (27.4.1974). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבהוד-השרון. השאיר אחריו הורים, ארבע אחיות ואח. בני-המשפחה הנציחו את זכרו על-ידי הכנסת ספר-תורה לבית-הכנסת 'נחלת אחים' שבהוד-השרון.