בן-שלמה (שטרק), ישראל

בן אסתר ושלמה, נולד ביום ח' בניסן תרפ"ד (12.4.1924) בעיר ריבו-סלו, מרכז ציוני חשוב בצפון יוגוסלביה. בתקופת לימודיו בגימנסיה הצטרף לתנועת-הנוער "השומר הצעיר" ובשנת 1941, חודשים אחדים לפני פלישת הנאצים לעירו, עלה ארצה במסגרת "עליית-הנוער". ישראל התקבל לחברת-נוער בשער העמקים וכשהתגבשה לגרעין עצמאי עבר עימה לקיבוץ עמיר. משם הלך עם הגרעין להשלמת קיבוץ עין שמר, התערה בחיי החברה והחל למצוא את מקומו בעבודה בענף המטעים. בשנת 1943 רשם ביומנו: "עוד ישובו בנים אליך, מולדת, ישובו לבנותך וגם ליפול קורבן בהגנתך. צעירים ומלאי כוח אנחנו". מתוך נאמנות לחובת ההגנה התגייס בשנת 1944 לפלמ"ח לפני שהספיק להשתרש כראוי בעין שמר. הוא הצטיין בייחוד בזריזות ובכושר גופני ושימש בפלמ"ח כמדריך ספורט. בימי המאבק נגד הבריטים השתתף במבצעים רבים, ובייחוד בהורדת מעפילים מהאוניות, וכחובב צילום היה מביא צילומים רבים מהמסעות הארוכים והמסוכנים. ישראל היה חובב מוסיקה והשרה עליזות על סביבותיו. עם סיום שירותו נשאר בפלמ"ח בתפקיד פיקודי, וזמן קצר לפני פרוץ מלחמת-העצמאות שוחרר ושב למשקו. אחרי כחודש חזר לשירות בחטיבת "יפתח" וכמפקד יחידת מכונות-ירייה השתתף בקרבות בגליל ואחר-כך בחזית המרכז. מהחופשה הקצרה בהפוגה הראשונה חזר מהמשק לחזית לטרון. לקראת ההפוגה הראשונה הורדה חטיבת "יפתח" לאזור המרכז ונטלה חלק בלחימה באזור לטרון. עם חידוש הלחימה בתום ההפוגה הראשונה השתתפה החטיבה במבצע "דני" ובליל 17-18 ביולי 1948, לקראת תחילת ההפוגה השנייה, תפס גדוד "העמק" את שילתא ומשלט בחלקו המזרחי של רכס קוריקור כדי לאיים על אגפו של מערך הלגיון בלטרון. עם בוקר התברר כי כוח לגיון מחזיק בחלקו המערבי, השולט, של הרכס. האויב תקף את הכוח במשלט משני כיוונים בסיוע שריוניות וזה נאלץ לסגת. בנסיגה הקשה בשטח פתוח הנתון לאש צולבת נפלו רבים מהלוחמים. ישראל נפל בקרב זה, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הועבר, יחד עם חללי המערכה ששרידיהם נאספו מחזית לטרון, למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.