בן-שלום, יהושע

יהושע (שוקי), נולד ביום י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948) להוריו עמנואל (מנק) ואסתר (אסתרקה) בקיבוץ דן. התחנך בבית-הספר היסודי ובמוסד החינוכי שבקיבוץ. בימי מלחמת ששת-הימים הופגז הקיבוץ והוא, כשאר בני כיתתו בכיתה י"ב, השתתף בהדיפת התקפת הסורים על משק דן. …" אתמול היה ה6.6.1969- – כלומר שנתיים בדיוק מהיום בו נעשיתי חייל ממש, שיורה על חיילים אחרים. הכוונה להתקפה על דן. אתמול ישבתי ושחזרתי לעצמי את כל אותה תקופה בדן וממש קשה להאמין איך יכלנו אז להדוף את ההתקפה הזו… בחיי שאני מתחיל להעריך את מה שעשינו אז. לא חשוב אם הייתה לנו ברירה או לא. עצם זה שעשינו, זה כבר מספיק. לילות שלמים של הטמנת מוקשים ולמחרת קמים לעבוד ועובדים 12 שעות בהעמסת חציר, ואחרי זה הולכים להתאמן בפירוק והרכבה של מקלעים. ממש פלמ"ח!… את הסיפורים נספר לנכדים שלנו כנראה, כדי שיוכלו להעביר את זה הלאה לדורות הבאים, ואולי באיזה פרשיה נעלמת יפרסמו את הסיפור". יהושע גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1967 והתנדב לסיירת צנחנים. במלחמת ההתשה שירת כקצין בגדוד צנחנים, והשתתף במבצע "שדואן" כמפקד כוח. על חלקו במבצע, כתב אורי מילשטיין ב"כיבוש שדואן": …"שוקי ואנשיו פנו לכיבוש "ורדה". בדרך ספגו אש מ"דפנה". שוקי סטה עם חלק מאנשיו מערבה. חלק אחר עדיין התעכב בציר התנועה הקודם. באותה עת הבחין בשלושה מצרים חמושים בתוך כוך סמוך. שוקי הורה לאנשיו, שעדיין לא התחברו עם מפקדם, לתקוף את המצרים. לאחר קרב קצר הוכרעו השלושה. שוקי המשיך עם אנשיו. כשהחל בהסתערות, הבחין בבזוקאי מצרי היורה לעבר הכוח של מוטי. שוקי פנה אל הבזוקאי המצרי, הלה נטל קלצ'ניקוב וירה אל הקצין הישראלי. כשהגיע סמוך למצרי גילה שוקי, כי מחסניות נשקו ריקות, השליך רימון על אויבו ונרכן אל האדמה להחליף מחסניות. המצרי ניצל את השהות וקפץ למדרון האחורי בכוונה להימלט, שוקי דלק אחריו ופגע בו. בשעה עשר ורבע דיווח שוקי כי "ורדה" בידינו…" באוקטובר 1970 לאחר שחרורו מהשירות הסדיר נשא אישה והקים את ביתו בקיבוץ דן. עבד במסגרייה של המשק, ובה גם עסק בפיסול בברזל, (הקים אנדרטה לזכר הבנים שנפלו במערכות ישראל). כמו-כן היה פעיל מאוד בארגון החטיבה הצעירה בקיבוץ. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), בגזרה צפונית, דרומית-מערבית לאיסמעיליה, באזור "פוקסטרוט" נפל בקרב כשהוא מפקד על מחלקה בפלוגת סיור חטיבתית. טיל פגע בזחל"ם שלו והוא נהרג במקום. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ דן. השאיר אחריו אישה, אב, אם, אח ושתי אחיות. קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים וקובץ ממכתביו.