בן-שיטרית, דויד (“בן”)

בן אלי ופרחה. נולד ביום י"ב בטבת תש"ח (25.12.1947) בקזבלנקה אשר במרוקו. עד גיל שמונה למד בבית הספר היסודי שם ולאחר מכן בבית ספר יסודי בצרפת, שאליה הגיע בשנת 1956. עד גיל ט"ו למד גם בקולג' בצרפת. לאחר לימודיו עבד בבנק. אהב לעסוק בכדורגל. בשנת 1965 עלה לארץ. בהיות לו תעודת גמר של תשע כיתות ומפני שלא רצה לעבוד בצרפת, ונוסף לאלה – כי הורי-אמו הזקנים נמצאו בארץ, החליט לעלות. אלה – ועוד: הוא חייב היה להתגייס לצבא הצרפתי ואם יהיה בארץ ישרת בצבא הישראלי, וכיהודי החליט כי מוטב שישרת את צבא עמו וארצו. לכן בא לארץ ובהגיעו נכנס לאולפן. שם שמע דיבורים על גרעין והוא מספר ברשימותיו כי כאשר שאל פירושה של מלה זו הוגד לו שזוהי הנקודה השחורה שבאמצע תפוח או אגס; לאחר מכן הבהירו לו חבריו שזוהי קבוצה הרוצה להיות יחד בצבא, בנח"ל, ואחר כך להשתקע בקיבוץ. "זה מצא חן בעיני", כותב דויד ברשימותיו, "והחלטתי להצטרף". בנובמבר 1967 גויס לצה"ל ונמצא בנח"ל. היה הבן האהוב של כל הקיבוץ ושל מפקדיו בצבא. למד בקורסים שונים בשריון כבד ורכש אמון ואהדה של פקודיו. היה תמיד המתנדב לכל משימה ובאחת מהן מצא את מותו בהיתקלות עם מחבלים של האויב באיזור תל אום צוץ; זה היה ביום י"ח באדר תשכ"ח (16.3.1968). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. מפקד פלוגתו כתב מכתב תנחומים נלבב להוריו, שהיו אז בצרפת, ובין השאר כתב: "הוא היה מפקד טוב אשר דאג תמיד לחייליו ולא ניסה להתנשא עליהם, אולם ידע לכפות את רצונו ללא פשרות. הוא היה חבר טוב של כולנו ותמיד ידענו שנוכל לפנות אליו אם נזדקק לעזרה. דויד היה סמל חיות, תמיד צחק ותמיד ידע לאמר את המלה שתרומם את רוח החברה".