בן-שטרית, אליהו

אליהו, בן מרים ואדר, נולד ביום כ"ט באדר תשי"ג (16.3.1953) בירושלים. הוא למד בבית-הספר היסודי "נווה-יעקב", המשיך את לימודיו בבית-הספר "פורת יוסף", ובבית-הספר "עיר גנים" בירושלים ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון על-שם בויאר, במגמה הריאלית-ביולוגית. אליהו היה תלמיד חרוץ ושקדן, אהוב על מוריו ועל חבריו. הוא היה חובב שחייה והרבה לעסוק בספורט זה בזמנו הפנוי. בבית-הספר נמנה עם חברי החוג הדרמטי וזכה לדברי שבח על כשרון המשחק שלו. אליהו היה שקט וביישן מעט, צנוע ונחבא אל הכלים. חייכן היה ובעל חוש הומור דק. הוא היה חברותי, אהוב על חבריו הרבים, ישר ובעל מצפון, בן נאמן להוריו ומסור למשפחתו. אליהו גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1971, בשל חיבתו הגדולה לים ביקש להישלח לחיל-הים ולהשתלם בקורס חובלים, אך בקשתו נדחתה והוא הוצב לחטיבת "גולני". לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס סיירים, בקורס מפעילי טלפון-רדיו, בקורס מש"קי רדיו ובקורס למדריכי קשר. בקורס זה הצטיין והוצע לו להישאר ולהדריך בו, אך הוא סירב והתנדב לשרת בסיירת "שקד". הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו, ונכון לסייע תמיד לחבריו, במעשה ובדברי עידוד. על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". אליהו היה בן מסור להוריו ומתחשב בהם. הוא השתדל שלא להדאיגם והרבה לכתוב הביתה, אך במכתביו הרבים לא סיפר כלל על האימונים המפרכים ועל הסיכון הכרוך בפעולות שהשתתף בהן. לאחר סיום שירותו הצבאי הסדיר התעתד ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים שירת אליהו בסיני. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), בשעה הראשונה של המלחמה, עמד על משמרתו בבסיס בין מעבר המיתלה לבין תעלת סואץ. לפתע הותקף הבסיס מן האוויר, ואליהו נפגע ונהרג תוך מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אב, אם, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נכונותו לעזור לחבריו, גם אם לא היה הדבר נוח מבחינה אישית, עשתה אותו אהוב וחביב על פקודיו ועל מפקדיו. הוא לא חלק על הפקודות שניתנו לו ואפשר היה לסמוך עליו בכל תחום". מפקדת סיירת "שקד" הוציאה לאור חוברת לזכרם של חלליה, ובהם גם אליהו; בית-ספרו הקים לזכרו קרן מלגות לתלמידים מצטיינים.