בן-שושן, יצחק

יצחק, בן חסיבה ורפאל, נולד ביום כ"ה בכסלו תשי"ג (13.12.1952) בקזבלנקה שבמרוקו. בשנת 1962, עלה לארץ עם בני משפחתו והתיישב במושב אליפלט שבגליל, והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון החקלאי בכפר שפייה. עד גיוסו לצה"ל עזר להוריו לפתח את המשק וכיוון שהתעתד להמשיך בעבודה חקלאית, למד בבית-ספר תיכון חקלאי. הוא התכונן להתיישב עם חבריו לרעיון במושב צעיר ברמת-הגולן, אחרי שיסיימו את שירותם הסדיר בצה"ל. יצחק גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1971 ושירת בחיל השריון. הוא השלים בהצלחה קורסים והשתלמויות בכל מקצועות הטנק, היה מפקד טנק מצטיין ובזכות כושר הפיקוד ויכולת הארגון שלו, התמנה לרב-סמל פלוגתי בגדוד טנקים. הוא היה חייל למופת ומפקד מוכשר, מוכר היה ביחידתו כחייל המוכן להתנדב לכל משימה, ולו הקשה ביותר. תמיד מוכן היה לעזור לזולת והיה אהוד מאוד על מפקדיו ועל חייליו. כאשר התמנה לרב-סמל פלוגתי, עיצב וארגן את הפלוגה, עד שזו הייתה הפלוגה המצטיינת בגדוד. מפקדיו העריכוהו כאחד מטובי המפקדים בגדוד. יצחק תכנן ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים והספיק אף להירשם למכינה ללימודים אקדמיים. במלחמת יום-הכיפורים היה רב-סמל בפלוגת טנקים, שלחמה ברמת-הגולן מן הרגעים הראשונים למלחמה. יחידתו הייתה בין אלו שבלמו את הסתערות הסורים בגופן ובכלי השריון שלהן – עד שהגיעו לרמת הגולן תגבורות חיל המילואים. בקרב נפגע הטנק שלו ואנשי הצוות נפצעו. יצחק חילץ אותם והעבירם לעורף, מצא לעצמו טנק אחר ובו המשיך להילחם. משנסתיים שלב הבלימה יצא עם יחידתו למתקפת-הנגד לתוך שטח סוריה. בקרב על כיבוש מזרעת בית-ג'אן, ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), נפגע הטנק שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בטבריה. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. דברים על דמותו של יצחק פורסמו בחוברת "תלמים", ביטאון תנועת-המושבים.