בן פרחיה ומאיר. נולד ביום י"ז באדר תשכ"ח (17.3.1968) בכפר ויתקין. כשהיה בן שנתיים הגיע למושב עין יהב, שבערבה עם משפחתו, ושם עברו עליו שנות חייו. עמית למד בבית-הספר האזורי 'שיטים' שבמרכז ספיר בערבה. וסיים את בית-הספר התיכון ובידו תעודת בגרות. הנוף המשתרע מכל עברי המושב חיבב עליו את הטבע כבר מילדותו. עמית הצטרף לחוג סיור שהוקם במושב ולמד בו ניווטים, הישרדות והכרת הסביבה, שכללה ארכיאולוגיה, הצומח והחי. לא לשווא נקרא בפי חבריו, ואחר-כך בצבא בשם "בן נווט". חוג זה הקנה לו את האהבה לישראל בכלל ולאזור מגוריו, הערבה בפרט. עמית היה חבר בתנועת הנוער של בני המושבים ובגדנ"ע והדריך נוער במושב במשך ארבע שנים. לחניכיו הקדיש הרבה זמן ומרץ והרעיף עליהם דאגה ואהבה. יושרו והליכותיו טבעו חותמם על חניכיו במושב ובצבא, שהעריכו מאוד כל מוצא פיו. עמית היה עלם מלא שמחת חיים, שאהב כל דבר: שחייה, טיפוס צוקים (סנפלינג), גלשנות, רכיבה על סוסים, על טוסטוס ועל אופנוע. תחביבו מילדות היה הרכבת מטוסים וטנקים מביטאונים שונים. כגון ביטאון חיל האוויר. היתה לו סבלנות רבה לכך. עמית ישב שעות, הרכיב וחיבר חלקים שונים, עד שהגיע למוצג לתפארת. כן אהב בעלי-חיים ואף גידל בביתו חתולים, כלבים, דגי נוי ועוד. הוא אהב גם משחקי חשיבה, כגון שחמט ודמקה והרבה לשחק בהם בילדותו, בעיקר בבית. אך בראש ובראשונה אהב את המושב – הבית, השדות, החיים והחברה במושב. לא לחינם שמו בן-שדה, הוא אהב את השדות, את העבודה בהם ואת העזרה בבית. התעניין בגידולים החקלאיים, אהב לנסוע בטרקטור והוביל בגאווה את היבולים לבית האריזה. עמית היה חבר טוב ומסור. חבריו הרבים ליוו אותו בכל אשר פנה, וגם כאשר הצמידה לו המורה תלמידים חלשים, טיפל בהם עמית כאילו היו אחיו לכל דבר וקידם אותם בכול. עמית אהב לעזור לזולת, ועשה למענו ככל יכולתו כבר מילדותו. למען חבריו היה מוכן להסתכן וגם להיענש, והעז כלפי מורים בבית-הספר כאשר נוכח שנעשה עוול לחברו, או שמורה עלב בתלמיד. גם בצבא לא נרתע מפני מפקדיו, והעיר להם כאשר דבריהם נראו בעיניו לא-נכונים ולא-צודקים. עמית היה אח טוב לשתי אחיותיו ובן מסור להוריו. תמיד התעניין, דאג, ורצה להקל כפי יכולתו ובכל אשר אפשר, בבית ובשדה. עמית גויס לצה"ל באמצע אוקטובר 1986 לאחר שעבר גיבושים שונים ומבדקים, ובהם מבדקי טיס. הוא הוצב לחיל האוויר לקורס טיס, אך מכיוון שעבר בהצלחה גיבושים נוספים, החליט לוותר על קורס הטיס והצטרף ליחידה מובחרת. ביחידה עבר טירונות, קורס צניחה, קורס חבלה, קורס לוחמה בטירור וחזר ליחידתו כמפקד צוות: 'צוות עמית'. בהמשך דרכו גם בוחן כושר קרבי ובוחן חש"צ. לאחר שלוש שנות שירות בחובה, התקבל עמית לשירות הקבע בצה"ל. ביום ג' בניסן תש"ן (29.3.1990), כאשר שב לבסיסו לאחר תרגיל מוצלח שנערך בדרום, נפל סגן עמית בן-שדה בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית שבבית-העלמין במושב עין יהב. השאיר הורים ושתי אחיות – איילת ועינב. למחרת התרגיל היה עמית אמור לקבל תפקיד בכיר יותר. במכתב התנחומים למשפחה השכולה ציין מפקדו כי "עמית היה יקר לכולנו, אדם שקט, נעים הליכות, מסור, שקול ואחראי – ומעל לכל חבר טוב. תכונות אלו, כשאוסיף להן את יכולתו המקצועית הגבוהה והדוגמה האישית לחייליו בה כה הקפיד, הרי שאקבל מפקד למופת. מפקד וחבר שאבד לנו". חברי כיתתו הוציאו לאור חוברת לזכרו; חייליו-פקודיו בצוות נפרדו ממנו במלים הבאות: "… עמית – היום כשאנו נפרדים מהיחידה / אתה עמית נשאר איתנו – תמיד ובכל אחד. / החינוך, היושר, כנותך ודרכך / תמיד היו לנו כמאחד ומייחד. // גם מעבר לצבא / התווית דרך ומוסר חיים. // עמית – אנו נשארים תמיד החיילים שלך / כממשיכי חלום – הוא חלומך. // מרכינים את הראש / וממשיכים בדרך – דרכך".
