בן בכור לשרה ואברהם. נולד ביום ט"ז בניסן תשכ"ד (29.3.1964) בפרדס חנה, והביא עימו אור למשפחה, שחודש לפני לידתו ידעה צער כשהסב יעקב (אבי האם) נפטר. הוריו החליטו לקרוא לרך הנולד, שנולד מיד לאחר ליל הסדר, על שם סבו – יעקב. תינוק מפונק ואהוב על כולם, שהתחיל ללכת בגיל מאוחר ואהב להיות רוב הזמן בידיים של אמו. בגיל שלוש למד בגן הילדים, שם פגש את הגננת אסתר גושן, שליוותה אותו עד לגן חובה והכינה אותו לכיתה א'. יעקב היה ילד ממושמע, נקי ומסודר. תלמיד טוב, שעשה את המוטל עליו, היה חביב על מוריו וחבריו, בעל הליכות נאות, בן להורים שהשקיעו רבות בחינוך ילדיהם לתורה ולדרך ארץ. יעקב אהב לשחק כדורגל בשכונה וגם במשפחה. במשחקים השתתפו האחיינים, הגיסים והאחים, כשיעקב מארגן ומנצח על הכל. יעקב למד בבית-הספר היסודי "שילה" בפרדס חנה, ובבית-הספר התיכון בפנימיית "כפר בתיה" ברעננה. היה מן התלמידים הטובים, שהורים ומורים צופים להם עתיד טוב ומזהיר. באוגוסט 1982, בתום לימודיו התיכוניים, התגייס יעקב לצה"ל, לחיל-האוויר. עם סיום אימוני הטירונות בבה"ד 4, הוצב לבסיס "עובדה", כחשמלאי מערכות מטוסים. ב"עובדה" עשה יעקב את שירות החובה והקבע. עקב צמצומים ביחידה, שובץ לבסיס חיל-האוויר בחצור. שלוש שנים לפני נפילתו עזב יעקב את חיל-האוויר ועבר לבסיס ההדרכה של חיל- הקשר, בה"ד 7, כנגד אפסנאות. בשנת 1997 נשא יעקב את טניה לאישה ובני הזוג בחרו להתגורר בפרדס חנה. במרוצת השנים נולדו שלושת ילדיהם: בתם הבכורה – פז, בנם – יקיר, ובתם הצעירה – אביב. דקות לפני הפיגוע בטרמפיאדה בצריפין, שבו נהרג יעקב, התקשר אליו יקיר בן השבע וביקש שיעזור לו בשיעורי הבית. יעקב אמר לו שהוא בדרך הביתה לפרדס חנה. זאת היתה השיחה האחרונה. ביום י"ב באלול תשס"ג (9.9.2003) נפל יעקב בפיגוע חבלני בצריפין. באותו הבוקר יצא יעקב מהבסיס מוקדם במיוחד, כדי להזמין עוגת יום הולדת והפתעות לבתו פז בת השמונה. העוגה נשארה בקונדיטוריה. במקום חגיגת יום הולדת, נפל על הבית אבל גדול. רס"ב יעקב בן שבת השאיר אחריו הורים, שבעה אחים – אהובה, עפרה, חני, לאה, ריקי, משה ולימור, אישה – טניה ושלושה ילדים – פז, יקיר ואביב, בת השנה וחצי. מאות ליוו אותו למנוחות בבית-העלמין הצבאי בפרדס חנה. בן שלושים-ותשע היה יעקב בנופלו. עפר אלון כותב למשפחתו של יעקב: "קשה לי לדבר בלשון עבר על יעקב הי"ד. בזמן שחיפשתי וערכתי את התמונות, גיליתי עוד תכונה יפה של יעקב. בכל התמונות יעקב נחבא אל הכלים ותכונת הצניעות אכן איפיינה אותו. ההיכרות שלי עם יעקב החלה כאשר אנשי 'עובדה' עברו לחצור. יעקב שובץ בגף אבטחת איכות ואני הייתי מ"ע הגף. יעקב עשה עבודת ביקורת כמבקר חמ"מ (חשמל מערכות מטוסים) בצורה שקטה, יסודית וללא יומרות. יעקב הגיש דו"חות למבוקרים ובכל סיכום ביקורת, הן בטייסת והן בגפים, הדו"חות שלו התקבלו ללא תרעומת ובהסכמה, וזאת בזכות הידענות, האמינות והצניעות שלו. עוד פן נפלא של יעקב הוא הספורט, שיעקב הצטיין בו. הוא זכור לי כספורטאי קט- רגל בין הטובים שהיו בגף והוא השתתף בכל תחרויות הקט-רגל. הוא בלט גם במשחקי הכדורעף של הגף, שהתקיימו בימי ראשון. הקושי של יעקב היה בהגעה מפרדס חנה לחצור יומיום ובכל זאת הוא השתדל להגיע בזמן וכמובן אחרי תפילת שחרית. חשוב לציין ששמירת הדת היתה חשובה לו מאוד. כ-9 שנים מפרידות מפגישתנו האחרונה אבל בזמן כתיבת שורות אלה זה נראה כתמול שלשום. אני מתפלל לה' במרומים שינצור את נשמתו של יעקב תחת כיסא הכבוד ושיעקב יתפלל עבור ילדיו, אישתו ומשפחתו ועבור עם ישראל. חבל על דאבדין ולא משתכחין." איציק בן שושן, חברו של יעקב, כותב לו: "יעקב, את הידיעה על הפיגוע האכזרי שמעתי כשתי דקות לאחר האירוע. מיד עלתה השאלה הקבועה: מי נפגע? לא תיארתי לעצמי שיעקב, חברי הטוב, שאת 12 שנות הלימוד חווינו ביחד, כבר לא איתנו. יעקב, היית תמיד דוגמה לכולם, ילד שכולם אהבו, חבר אמיתי. תמיד היית לעזר, חברי הטוב, בכל עת שהיית לידי הרגשתי בטוח, ולכן בכל מקום שהיית אתה הייתי גם אני. יעקב היה תלמיד מצטיין. סיים את בית-הספר היסודי כתלמיד מחונן, מחונן עם עוצמה, מסוג התלמידים שלא חייבים ללמוד אבל קיבל את הציון הגבוה במבחן. אהבתי לראות אותך יעקב מחייך, אהבתי את החיוך הזה. את החיוך הזה כולם אהבו. זוכר אני כשדיברנו כל אחד על משפחתו, אחיו, הוריו. בפנימייה ראיתי איך אתה אוהב את אחיך ואת אחיותיך, תמיד סיפרת בהערצה מלאה על כל אחד מבני המשפחה. אני יכול להעיד שבכל שנות לימודי איתך לא נתת לאף אחד סיבה להתווכח איתך, עשית רק טוב. את ההשראה למצוות התחלת כבר בגיל מוקדם. זוכר אני שאת צום יום הכיפורים התחלת הרבה לפני גיל המצוות. תפילות ובקיאות בדינים היו טבועים בך ועם ההיכרות שלי את אביך ומשפחתך היה ברור שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ. "אל יעקב, אחינו, רצינו שתדע,/ שאותך – לעולם לא נשכח,/ לכל מקום איתנו ניקח,/ ובזה נרצה לראות את שכרך,/ שתועבר הלאה כל תורתך." מתוך דברים שכתב על יעקב דני שקיר, מדריכו מבית המדרש בכפר בתיה: "… כך עומדת תמונתו לפני עיני, עיניים החודרות עמוק-עמוק לתוך תוכם של הדברים, עיניים מפיקות פיקחות וחוכמה. לא אשכח את פניו כפני מלאך אלוקים בשעה שהתפלל כשליח ציבור בשבתות חברה שהיו במוסדותינו כפר בתיה בו למד המנוח. כאשר היה מניח את התפילין בשעת התפילה, בתפילת אמת ויציב, ומבטא את המלים הללו, תפילתו נאמרה ברטט, וברגש. בקולו הערב ידע לשלב שמחה בקטעי תפילה משמחים ועצבות בקטעי תפילה עצובים. תמיד נטה להחביא בצניעות עד כדי ביישנות את רגשי נפשו הסוערת ושופעת בצל סתרה חסד ואהבת הבריות, מסתיר רגשות חמים אלה תחת קליפה מחוספסת כמעט דוקרנית, אציל ומעודן רוח וכל התכונות הנראות לפעמים סותרות זו לזו, חדורות היו אהבת אדם. היו לו תכונות שמקורן באמונה תמה ועמוקה בלתי מסויגת באמת הנצחית והמחייבת במעמד הר סיני וכל המסתעף ממנו, והוא מקבל באהבה ובאמונה כל חג וחג, מדיני התורה ומצוות חכמיה. אלו דברים שאין להם שיעור. יעקב תלמידנו היקר ניחן בתכונות ומידות נעלות ודבק בהן לאורך כל ימי חייו. היה אדם רציני, כאשר חייך או צחק לא בקלות ראש עשה זאת אלא מתוך כובד ראש. אפילו בהשגחת הפרנסה נזהר לא לעשות מלאכתו ברשלנות או בקלות, וראינו לצערנו שסיכן את פרנסתו בהיותו משרת את העם והמולדת בעבודתו בצה"ל. היה איש צדקה וחסד. זכור לי בהיותו דקדקני במוסד שלמד בו, ובשעה שעשיתי ביקור בביתו כיצד הוא ובני משפחתו שביתם תמיד היה פתוח לאורחים ולא חשוב מעמדם ודרגתם של האורחים, בית פתוח כביתו של אברהם אבינו וכל אחד מתקבל שם בכבוד הראוי לו. כאלה היו משפחת בן שבת היקרה שיעקב ז"ל היה מבניה. אין מלים כדי להביע מה רב הגעגוע אליו. פתאום באיזה יום הופיע האיש הענו והצנוע ר' יעקב זצק"ל. שהיה כל כולו נושא תורה מהוללה וכלי מחזיק ברכה, נראה אולי צועד שוב מרחוק עם מקלו לעבר ההיכל ובחיבה עומדים הקהל במעברים לכבודו ואין כזה אשר לא יוכל. דמות כזו מיוחדת שהיתה שופעת תמיד חיוך מלטף, דברו נאה ומוצא פיו אך שיקוי נוטף. נזכור איך בעלותו לרגל מדי פעם לכפרינו ובאמתחתו חידושי תורה ועלים מתובלים להעירנו ונשמע שוב לחניו הנעימים בבר יוחאי ישמח נפש עבדך. כנראה לעניות דעתי ניצוץ של צדיק זה היה בתלמידנו היקר יעקב זצק"ל. היינו ארבע שנים בפנימייה בחיכוך יומיומי ועוד כשנתיים בצבא, ואני לא זוכר ויכוח או מריבה שלך עם אף אחד. זה מעיד על אישיות מיוחדת, גוף קטן, אך גדול כל כך ברוחניות. בתחום הרוחניות תמיד בלטת בהתנדבות לחזן, לקרוא בתורה. ידעת תמיד להיות נאמן לדרך האבות והכל מתוך נועם וחיוך של ילד אשר ממיס כל מי שעומד מולו. רך כקנה בחיי היומיום, וחזק ויציב כארז בדעותיו המקושרות לחיי נצח. אך גם את ריח הנעורים, הכדורגל וחיי החברה לא זנחת, כי תמיד ידעת להיות מהחבר'ה כשותף ומקובל על כל הסובבים אותך והכל מתוך גדלות נפש. אך הנשמה כל כך גדולה, שירדה לעולם ונכנסה לגוף קטן, אשר ביום הפיגוע לא עוד יכלה להישאר בגוף וחזרה אל צור מחצבתה. לך בשלום ותנוח על משכבך ותתפלל בעד כל משפחתך ובעד עם ישראל. ת.נ.צ.ב.ה." מורתו של יעקב, מרים שלוסברג, כותבת: "למעלה מל' שנים עברו מאז היותך תלמיד א'- ב' בבית-הספר 'שילה' בפרדס חנה. היית ילד ממושמע, נקי ומסודר. תלמיד טוב שעושה את המוטל עליו, חביב על מוריו וחבריו, בעל הליכות נאות. בן להורים שהשקיעו רבות בחינוך ילדיהם לתורה ולדרך ארץ. היית מן התלמידים הטובים שהורים ומורים יכולים להיות גאים בהם, ואשר היה צפוי להם עתיד טוב ומזהיר. מה רב העצב שחייך נקטעו באיבם ובאופן כה פתאומי וטראגי. למרות אורך השנים ותהפוכות הזמנים, לא נשכחת מלב מוריך, וחבל שרק במותך עולה זיכרונך בנסיבות כאלה. יהי זכרך ברוך." מתוך דברים שכתבה מורתו של יעקב, תמר לוי: "בבואי להיזכר בדמותך, תלמידי היקר- הי"ד (כי עשרות שנים חלפו מאז ראיתיך) עולה בדמיוני תמונה נעימה ויפה. ילד קטן, עיניים בוהקות, חייכן, יפה, מנומס, טוב לב, אוהב לעזור לזולת, אהוב ואהוד על מוריו וחבריו. חריף שכל ומפולפל, כיאה לבני משפחתך שייבדלו לחיים טובים וארוכים. זו התמונה שנחרטה ותיחרט בזיכרוני לעולמי עד. בעת הזו עומד אתה לפני כיסא הכבוד. סובב מלאכי השרת הצמאים למוצא פיך ופלפוליך. על כן, בקשה לי אליך: היה נא מליץ יושר לפני ריבונו של עולם, מליץ יושר למשפחתך ולעמך ישראל. היה נא שליח מצווה למען מגיני העם והארץ – שלומם וביטחונם. היה נא שלום תלמיד יקר. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. זכרך לא ימוש מליבנו." חברו לשירות, מבי דבש, כותב עליו: "יעקב היה איש מיוחד במינו, שתמיד לקח את החיים בקלות ובשלווה. הלוואי והייתי יותר כמוהו, אבל כנראה שאדם כמו יעקב יש רק אחד." בנימין כותב ליעקב: "את חוות-הדעת הראשונה עליך קיבלתי מאחד החיילים שלך. ביומי הראשון בבסיס דיברתי עם חייל, וזה שפך בפני את כל בעיותיו – בעיות במשפחה, בעיות כלכליות, בעיות בריאותיות. 'רק דבר אחד מחזיק אותי פה – בן שבת. הוא כמו אבא בשבילי.' הצלחת לשלב בין לבביות הכה נדירה בזמננו לבין מקצועיות-על."
