בנם הבכור של ג'ורג'ט ודוד. נולד ביום ט' באדר התשכ"ו (1.3.1966) בבת ים. אח לאליהו, עופר, ורד ונטלי. גדל והתחנך בקריית אתא: למד בבית הספר יסודי "העצמאות" ובבית הספר המקיף "רוגוזין", וסיים את לימודיו בהצטיינות. שני התחומים העיקריים שבהם בלט יהודה היו ספורט ומוזיקה. משחר ילדותו נמשך לכדורסל, והיה מראשוני קבוצת הכדורסל "אליצור קריית אתא". כישרונו המוזיקלי היוצא דופן התגלה בעקבות אהבתו ללהקת "החיפושיות"; יהודה ניגן בגיטרה, בפסנתר ובאורגן, וכחלק מתעודת הבגרות, הגיש עבודת חקר ברמה מוגברת על להקת "החיפושיות", בהנחייתו של יואב קוטנר. יהודה אהב את הטבע והנופים ההרריים, והרבה בטיולי אופניים. אהובים עליו במיוחד היו יערות עמק זבולון וציפורי, לשם היה רוכב בכל הזדמנות ונהנה מהשקט והאוויר הצח. ב-18.7.1984 התגייס יהודה לצה"ל במסגרת העתודה, ולאחר טירונות בת חודש בבסיס "ניצנים" חזר ללימודי הנדסאות בניין. בשנת 1986 שב לצבא, לחיל הלוגיסטיקה, ושובץ ביחידת המקרקעין שבפיקוד הצפון כחייל מקצועי בתחום התמחותו. במהלך שירות החובה ולאחר חברות ארוכה נשא יהודה לאישה את פנינה, בחירת ליבו. חגיגת כלולותיהם התקיימה באביב 1987, ואת ביתם בנו בקריית אתא. שני ילדים נולדו לבני הזוג, והשמות שנבחרו להן התמזגו הן בחייו הפרטיים של יהודה והן בחייו הצבאיים: הבת הבכורה כנרת נולדה ב- 27.10.1987, וב-11.12.1995 נולד בנו סער. יהודה היה איש משפחה מסור, אהב את ילדיו ללא גבול ותפקד כבעל וכאב למופת על אף השעות הרבות שעשה ביחידה. בני משפחתו מספרים כי גם כאשר סיים את העבודה בשעות הקטנות של הלילה, היה מתעקש להגיע לביתו על מנת לראות את פנינה ואת הילדים, עם זאת, תמיד הקפיד להיות הראשון להגיע לעבודתו בפיקוד הצפון בתחילת כל יום עבודה. בשנת 1988 סיים יהודה קורס קצינים ושובץ ביחידת הבינוי שבמרחב פיקוד הצפון כקצין קונסטרוקציות. יהודה, שהתחיל את שירותו במרחב הבינוי כחייל, זכה להגשים חלום ולפקד על היחידה שכה אהב, חלום שנקטע בעודו באיבו. בשנת 1991 התמנה יהודה לקצין בינוי אזור ראש פינה. בשנת 1993 יצא ללימודים באוניברסיטת בר-אילן וסיימם, כעבור שנתיים, כבוגר אוניברסיטה בכלכלה. בשנת 1995 שימש כקצין המקרקעין של פיקוד צפון וביוני 1997 מונה לסגן מפקד יחידת הבינוי. תוך כדי תפקידו זה, סיים קורס פיקוד ומטה של המכללה לביטחון לאומי בצה"ל. ביוני 2000 התמנה לרמ"ד (ראש מדור) בינוי פיקודי וב18.9.2003 הועלה לדרגת סגן- אלוף וקיבל את הפיקוד על מרחב הבינוי. יהודה היה אדם חייכן, צנוע ונעים הליכות. הוא היה מפקד מצטיין ונערץ על פקודיו, אך יותר מכול זכה להערכת היחידות ששירת בהן- בפיקוד הצפון, באיו"ש (אזור יהודה ושומרון), בלבנון וברצועת עזה. יהודה, אומרים מפקדיו ועמיתיו, היה חייל, קצין ומפקד מושלם אשר האמין בצדקת הדרך והוביל את יחידתו להישגים מרשימים. הוא היה הראשון לבצע כל משימה שהוטלה על יחידתו באופן מיטבי ולא עוררין, הפגין יכולת פיקודית גבוהה, מקצועיות ואחריות, וחייליו זכו לטיפול מתמיד הן ברמת הפרט והן ברמת היחידה. כמפקד דרש מחייליו ומפקודיו לשנות דפוסי חשיבה ולאמץ גישה צנועה שמבססת על התייעלות, תוך הקפדה בלתי מתפשרת על מתן שירות מיטבי ליחידות. כחבר וכרע כבש באופיו המיוחד את לב הסובבים אותו וקנה לו את הערצת פקודיו. סגן-אלוף יהודה בן-שבת נפל בעת מילוי תפקידו ביום א' בניסן תשס"ד (23.3.2004), והוא בן שלושים ושמונה. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקריית אתא. הותיר אחריו רעיה, בת ובן, הורים, שני אחים ושתי אחיות. בית הכנסת שביחידתו הוקדש לזכרו ונקרא על שמו. לעילוי נשמתו נכתב ספר תורה שהוכנס לבית כנסת. חייליו של יהודה ביחידה נפרדו ממנו בשיר שכתבו לזכרו: "יהודה. בשעת לילה נוראה נודע דבר מותך/ וככה, בין רגע, איבדנו אותך./ בדמי ימיך,/ בחדוות עלומיך,/ נאספת טרם עת לחלקת אבותיך./ ופה ביחידה נותר רק חלל,/ כאילו הוליכו אותנו שולל,/ כאילו נלקחת מאיתנו סתם כך,/ כאילו חבל סביב צווארנו נכרך./ נותרנו מאחור, יתומים ממך/ נחושים מתמיד לקיים את מורשת ליבך./ להמשיך את דרכך, כפי שרצית/ לטפח ולשמור את כל מה שבנית/ לשמר את התנופה ולהתקדם הלאה/ כדי שתוכל להתגאות בנו מהשמים למעלה/ ולאן שלא נלך בהמשך דרכנו/ תישאר תמיד חקוק על לוח ליבנו."
