בן-שאול (ברזובסקי), יעקב (יאנקה)
בן צפורה וברוך, נולד בחודש יוני 1928 בירושלים. עוד בימי לימודיו בבית-הספר "תחכמוני" נודע כנער אמיץ וחזק, עליז ומוכשר, מנהיג במשחקים, חובב טבע ובעלי-חיים. הוא אסף מוצגי-טבע לאוסף בית-הספר וידע לספר עליהם בבקיאות. הוא נתחבב גם על ערביי סביבת העיר, התהלך ביניהם יחידי, משוטט בהרים, בגיאיות ובמערות כשהוא מזוין בקלע-אבן כנערי הקדמונים. אחרי סיום בית-הספר למד חשמלאות והיה מהמצטיינים במקצוע בקרב בני גילו. את שכרו הביא הביתה. עם עליזותו ואהבת-החיים היה גם רציני במידה שלמעלה מגילו. מיד אחרי החלטת עצרת או"ם על חלוקת הארץ התגייס בין הראשונים ל"משמר העם" ועשה בו לילות כימים ללא ליאות. הוא עבר לגדוד "מוריה" ונשלח למשמר הר-הצופים, ורק לעתים רחוקות היה מבקש חופשה קצרה ויורד העירה לעודד את ההורים. כשהעירו לו שימעט בביקורים אלה משום שהדרך בחזקת סכנה, השיב בדברי עידוד ואומץ שאין הוא מן הפחדנים. הדרך להר הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של 13.4.1948 יצאה שיירה להר הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין-ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחה"צ הצליחו הערבים להעלות באש את שני האוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. יעקב חזר מחופשה קצרה ונסע בשיירה זו של אנשי מדע ורפואה. הוא נספה בשייח'-גראח ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948). והובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות בסנהדריה
