בן-צבי (קינד), יעקב (“יענקלה”)
בן צבי ואיטה. נולד ביום עשרה בטבת תרפ"ח (3.1.1928) בטרנסילבניה. בן שלוש היה בהתייתמו מאביו ומאז גודל על ידי אמו. בהיותו בן 14-15 מצא את עצמו בודד לנפשו במחנה ריכוז ובאותה שנה במחנה עברו עליו זוועות וחוויות נוראות. בהיותו בן 15, כאשר תמה המלחמה, שוחרר מן המחנה. בשנת 1945 הגיע יעקב ארצה והצטרף לקיבוץ יגור. כשנה לאחר מכן הצטרף ל"הגנה" ועבר קורס מ"כים בקיבוץ אלונים. יעקב התגייס לצה"ל בתחילת מאי 1948 והתמיד בשירות עד יומו האחרון. מתחילה שירת כחייל בחטיבת "כרמלי" ולאחר מכן היה רס"ר בגדוד. הוא הצטיין בדאגה לכל פקודיו ונהג כאב לכל החיילים. לאחר שנים אחדות יצא לקורס קצינים ולקורס מודיעין ולאחר מכן שיקע עצמו בלימודים. תמיד רצה להתקדם בכל התחומים: בעבודתו, בלימודיו ובשירותו הצבאי (ואף הגיע לדרגת רב-סרן). הוא היה מסור בכל מאודו לתפקידו ועשה עבודתו ביעילות. יעקב סיים שנת לימודים אכסטרניים במסגרת שנת לימודים של צה"ל בתל אביב ועמד בבחינות הבגרות, למרות הקשיים הכרוכים בכך, כי היה בעל רצון והחלטה. משסיים את הלימודים שב וחזר צפונה, כי אהב את הצפון ואת נופיו. לפני מלחמת ששת המים צורף לממשל הצבאי. לבו נתמלא אושר כאשר שוחרר הכותל המערבי ובהתרגשות רבה הודיע בטלפון את הבשורה הביתה. באחד הימים נפצע בתאונה, אושפז בבית חולים ומאז עברו עליו שלוש שנים של סבל ויסורים. אמנם לא סיפר לאיש על כך, אך לפתע נתקף כאבים קשים ונלקח לבית החולים לאשפוז, על פי פקודת הרופא. אור ליום כ' באדר ב' תש"ל (27.3.1970) נפטר. הניח אישה ושני ילדים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה.
