בן-צבי, עלי

בן רחל-ינאית ויצחק בן-צבי, הנשיא השני של מדינת ישראל לאחר הקמתה, מראשוני העלייה השנייה, "השומר", ה"הגנה" ומיוצרי הציונות הסוציאליסטית המגשימה בחייה את עקרונותיה. נולד ביום ה' באדר א' תרפ"ד (10.2.1924) בירושלים, והיה הילד הראשון בשכונת רחביה. כבר בשנתו השישית, בימי מהומות תרפ"ט, כששני הוריו היו עסוקים בפעולות ה"הגנה", ואיתו נשארה בצריפם רק סבתו, אם אמו שושנה לישנסקי, שם מקל על שכמו, דוגמת רובה, ויצא להתייצב לפני הפתח. לשאלת סבתו השיב: "אני יוצא להגן עליך. הן אני הגבר היחידי בבית". ברוח זו של אחריות, גבורה ומילוי חובה עד הסוף, גדל. מגיל שתים-עשרה ואילך עשה ב"הגנה" בשירותי קשר, העברת נשק והסתרתו וכו'. גם בעבודה חקלאית שלח מילדותו את ידו, במשתלת הפועלות שיסדה אמו וניהלה. היה מטובי התלמידים בבית-הספר העממי ובגימנסיה, ובחיבוריו ניכרה התעמקות בבעיות המוסר והצדק העליון. בשנות לימודיו הכשיר את עצמו – ברעיון ובמעשה – לחיי הגשמה כחבר ואחר-כך כמדריך ונטל על עצמו וביצע את המשימות הקשות ביותר, לבל יחשדוהו בהישענות על "זכות אבות". בחודשי חופשת הקיץ היה יוצא למחנות-עבודה במשקים וכבר אז בחר לו את עתידו בהגשמה חלוצית בחקלאות, והיה צורך לשכנעו שסיום הלימודים בגימנסיה אינו עומד בסתירה לחובה החלוצית שנטל על עצמו. אחרי שבע כיתות הגימנסיה, בהן הצטיין בלימודיו, עבר לבית-הספר החקלאי על-שם כדורי ועם חבריו ללימודים שם הצטרף לפלמ"ח ונשא בכל העמל, התלאות והסכנות שבאימונים ובמסעות. במלחמת-העולם השנייה, כשאיימה סכנת פלישה של האויב אל ארצנו, רצה להתנדב לצבא בעקבות אחיו הגדול, אך במאבקו הפנימי ניצחה ההכרה שעליו להישאר בפלמ"ח, "הגרעין לצבא עברי עצמאי". אחרי סיום לימודיו בבית-הספר על-שם כדורי עלה עם הגרעין שלו בפלמ"ח להתנחלות והגנה בקיבוץ בית קשת – הסמוך לסג'רה, ערש "השומר" ורעיון ההגנה, שם חלמו ולחמו הוריו בהגותם בטיפוס החדש של יהודי החי את חייו השלמים במולדתו צמוד לקרקע הארץ, בצורת קולקטיב חקלאי, והוא היה למגשים חלומותיהם. הוא חשב שוב להתנדב לחזית המלחמה נגד היטלר, אך רגש החובה והמשמעת גבר בקרבו ולכן נשאר על משמרתו בארץ. עלי היה המוכתר של קיבוצו בית קשת, ויצר יחסי ידידות עם ערביי הכפרים ועם שבט הבדווים שבסביבה. בקיבוץ היה למנהיג ומדריך ואיש השורה, בעבודה ובהגנה כאחת. עם פרוץ מלחמת-העצמאות, כאשר אירעו התקפות ערביות על נקודתו, ניהל בתבונה ובאיתנות את הגנת המקום והסביבה. ביום ה' באדר ב' תש"ח (16.3.1948), ימים אחדים לפני המועד שנקבע לחתונתו, יצא עם שבעה חברי בית קשת לסיור בסביבה. הם הותקפו ממארב על-ידי כנופיה של מאות אנשי שבט ערב א-זבח שכיתרו אותם. אחד הצליח להימלט לקיבוץ ולהזעיק תגבורת, שבעת הבחורים שנותרו לחמו בגבורה בכנופיה עד הכדור האחרון ונפלו כולם. לאחר שלושה ימים של משא ומתן מייגע הוחזרו גופותיהם. עלי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית קשת. השאיר אחריו הורים ואח – עמרם.