בן-עמי, שמואל

שמואל, בן רגינה ויוסף, נולד ביום י"ז באייר תרצ"ד (3.5.1934) באיזמיר שבטורקיה, שם למד בבית-ספר יסודי. הוא עלה לארץ בשנת 1949 ולמד במוסד חינוכי בקיבוץ גל-עד ובמוסד בן-שמן. ילדותו של שמואל עברה עליו בעיר מולדתו, וכשהיה כבן חמש-עשרה הביע את רצונו לעלות לארץ. הוא הגשים את רצונו ועלה ארצה באמצעות "עליית הנוער". שמואל גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1952 ושירת כרגם בגדוד מרגמות כבדות. הוא לא השלים את תקופת השירות הסדיר ושוחרר, כיוון שרבץ עליו עול פרנסת המשפחה. בתקופת שירותו הצבאי התחבב מאוד על חבריו, כפי שהתחבב על בריות בכל מקום שעבד בו. הכל אהבוהו בזכות תכונותיו הטובות ובזכות נכונותו לעזור תמיד לכל דורש. שנים אחדות אחרי שעלה לארץ , הצטרפו אליו הוריו, אחיו ואחיותיו. כיוון שאביו היה עיוור, תמך שמואל בהוריו וסייע להם כל ימי חייו, עד שנפל במלחמת יום-הכיפורים. בתחילה עסק במלאכות שונות, עד שלמד מסגרות ועבד כפחח וכמסגר מטוסים בתעשייה האווירית, שם עבד כשבע שנים ועשה חיל. כן זכה פעמיים בתעודת "עובד זהיר" מטעם התעשייה האווירית. תקופה מסוימת היה שוטר במשטרת ישראל. את מלחמת ששת הימים עשה במסגרת משטרת ישראל. למעשה, כל חייו היה שמואל ראש משפחתו, ובגלל עול הפרנסה הכבד שרבץ עליו, נבצר ממנו ללמוד. בכך התגלו תכונותיו הנעלות: איש עמל ועבודה, שלא נטש ליום אחד את אביו העיוור ואת אמו; הוא היה כאב לאחיו ולאחיותיו הקטנים, פרנסם, עמד לצדם תמיד בעזרה, בהדרכה ובחינוך וכל מחסורה של המשפחה היה עליו. טרגדיה משפחתית הייתה מנת חלקו כאשר נפרד מרעייתו הראשונה, למרות שהיה קשור מאוד לבנו הקטן. זמן קצר לפני מלחמת יום-הכיפורים נישא בשנית, וכאילו נפתח דף חדש בחייו, שכן מצא אושר ושלווה עם רעייתו השנייה. כל השנים הללו עמדה המשפחה בראש מעייניו, למרות הקשיים והעבודה המפרכת. כאשר לא התגורר ליד ההורים, הקפיד לכתוב להם בקביעות מכתבים ובהם תיאורים על עבודתו החדשה ועל תקוותו למעט אושר ורגיעה בחייו הסוערים. במלחמת יום-הכיפורים שירת שמואל ביחידת המילואים שלו, גדוד מרגמות כבדות מתנייעות, שלחם ברמת הגולן. בימים הראשונים של המלחמה עסק הגדוד בהנחתת אש על כוחות הסורים, שפרצו לרמת-הגולן. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), נפגע שמואל ונהרג בהפצצה של מטוסים סוריים על גדודו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו אישה, בן (מנישואים קודמים), הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.