בן-עמי (בן-חמו), פנינה
פנינה, בת מרגלית ואהרן, נולדה יחד עם אחותה התאומה, ביום ה' בטבת תשי"ד (11.12.1953) בירושלים. היא למדה בבית-הספר היסודי "דוגמה" לבנות בירושלים, ואחרי-כן המשיכה בלימודיה ב"בית אלישבע", במגמה לתפירה ולכלכלת הבית. פנינה הייתה תלמידה טובה ושקדנית. מוריה שבחוה על חריצותה וציינו את הרוח היוצרת שבה. היא הייתה אהובה על מוריה ועל חברותיה. בשנת לימודיה האחרונה החליטה להפסיק את הלימודים והחלה לעבוד. פנינה הייתה חברת הנוער העובד והלומד. אחרי-כן נמנתה עם חברי מועדון בית-הנוער בבקעה. פנינה הייתה חובבת ספורט בעיקר אהבה אתלטיקה קלה ושחייה ואף הוענקה לה תעודת מציל-חובב. היא הרבתה לטייל ואהבה מאוד לרקוד – ריקודי עמים ומחולות מודרניים, וכן אהבה לקרוא שירים משל המשוררים האהובים עליה – נתן אלתרמן ודליה רביקוביץ. עם זאת הייתה שובבה ופיקחית ואהבה מעשי קונדס. מטבעה הייתה חזקה ואמיצה, עקשנית ומתמידה. הכל הכירו אותה כעליזה ושמחה, חייכנית וחברותית. אך הייתה לה נפש סוערת וגועשת ולעתים מתלבטת, ואמנם בשעות עצבונה הייתה מסתגרת, עצורה ושקטה, ומעיניה השחורות היה ניבט מבט עגום. היא הקפידה שלא להטריד איש אך סייעה הרבה לזולתה. ישרה הייתה ובעלת מצפון, בת נאמנה ומסורה להוריה. פנינה גויסה לצה"ל בסוף אפריל שנת 1972 והוצבה לחיל ההנדסה. לאחר הטירונות השתלמה בקורס לפקידות-כתבניות ונשלחה לשרת בסיני. בימי מלחמת יום-הכיפורים סייעה פנינה רבות לחיילי היחידות שיצאו ללחום בחזית. היא העמיסה פגזי תותחים ומרגמות על משאיות ובאחד הלילות נפל פגז על רגלה והיא נפצעה, אך סירבה להפסיק ממלאכתה. ביום י"ד בחשוון תשל"ד (8.11.1973), נפלה פנינה בעת מילוי תפקידה. היא הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאירה אחריה אב, אם, שני אחים וחמש אחיות. לאחר מותה הועלתה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדה: "פנינה שימשה ביחידה בתפקיד אחראי והייתה מסורה לתפקידה. היא הייתה תמיד עליזה ושובבה והשרתה סביבה אווירה של נעימות וחביבות. היא הייתה אהובה מאוד על חברותיה ועל מפקדיה;" ומפקד אחר, מפקדה בימי המלחמה, כתב: "היא לא חסכה כל מאמץ ומילאה את המשימות שהוטלו עליה ביעילות רבה, היו בה יושר ואהבת הבריות". בחוברת שהוציא לאור הגדוד ששירתה בו, פורסמו רשימות על חללי המלחמה מקרב הגדוד, ובהן רשימה על פנינה.
