בן-עמי (בן-חמו), אליהו

בן מרצדס ויוסף, נולד ביום ה' בתשרי תשכ"ב (15.9.1961) באשדוד. באותה שנה עלתה משפחתו ארצה מטנג'יר. הוא היה בן זקונים, הילד היחיד במשפחה שנולד בארץ. בני-ביתו התייחסו אליו בחיבה מיוחדת. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי העצמאי "חורב", ולאחר מות אביו המשיך ללמוד בבית-הספר הממלכתי-דתי "אבן-עזרא". בגיל 10 התייתם מאביו. אחיו ואחיותיו התחתנו והוא נשאר לבדו עם אמו ודאג לה. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי עבר לישיבה התיכונית "קול-מבשר" שבמבשרת ירושלים. אליהו נחשב לתלמיד מצטיין, בעל הכרה לאומית ודתית עמוקה. בתקופה שבה הייתה קרית-שמונה נתונה להתקפות רבות של מחבלים, שהפגיזו את העיר בקטיושות, עבר ללמוד בישיבת-ההסדר בקרית-שמונה. כחודש לפני שהתגייס לצה"ל נפטרה אמו. באפריל 1980 לבש מדים ושירת במסגרת ישיבות ההסדר בחיל-השריון. מכיוון שהתייתם משני הוריו הוכר כחייל בודד והוענקו לו תנאי שירות מיוחדים. גם אחיו ואחיותיו אימצו אותו באהבה. עם גיוסו עבר אימוני טירונות, השלים קורסים במקצועות הטנק ועבר קורס נהגי טנק. בסוף יולי 1982 עמד להשתחרר משירות החובה. הוא תכנן את חתונתו ואת המשך לימודיו באוניברסיטה. אולם אז פרצה מלחמת שלום הגליל ואליהו יצא עם יחידתו ללבנון. ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) נפל בקרב במבואות ביירות, צפונית לעיירה דאמור. בן 20 היה במותו. אליהו הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי באשדוד. אחרי נפילתו הועלה לדרגת רב"ט. השאיר אחריו שני אחים ושתי אחיות. מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "אליהו הגיע לגדוד בפברואר 1982, במסגרת ישיבות ההסדר. הוא נטל חלק פעיל בקרבות, עד שנפל במבואות הדרומיים של ביירות. למרות אסונו, במות עליו אביו ואמו, העדיף לשרת כלוחם ביחידה קרבית, מתוך הרגשה של מחויבות ואמונה בצדקת דרכו. הוא ראה מעבר לצרכיו האישיים את צרכי הכלל. בתקופת שירותו בגדוד ידע לשלב את לימוד התורה עם עיסוקיו המקצועיים כחייל. הוא התבלט בחוסנו הנפשי ובהכרתו המלאה. שלמותו הנפשית באה לביטוי במעורבותו הרבה שגילה לקראת מבצע של"ג".