בן-עטר, ניל

בן פרל ורחמים (ריימונד). נולד ביום ט"ו בטבת תשכ"ז (28.12.1966) בסולסברי שברודזיה. כשהיה ניל בן ארבע נפטר אביו לאחר מחלה ממושכת. לניל היה קשה מאוד להתמודד עם העובדה, שלא הכיר בעצם, את אביו, עובדה שהביאה לכך שהיחסים בינו ובין אמו ואחותו היו הדוקים ועמוקים ביותר, כאילו ביקשו לצמצם את החסר. בשנת 1976, בהיות ניל בן תשע, עלה ארצה עם משפחתו, היישר לקיבוץ כפר הנשיא שבגליל העליון. ניל, נער ג'ינג'י שופע נמשים וחיוכים, היה בעל חוש הומור מיוחד במינו, ובזכותו היה אהוב מאוד על חבריו, שהיו מוקד המשיכה שלו לבית-הספר, כי את הלימודים הוא לא כל כך חיבב. ניל למד עד כיתה ו' בבית-הספר היסודי שבקיבוצו, כפר הנשיא ואחר-כך עבר ללמוד בחטיבת הביניים ובתיכון – במגמה הומנית – בבית-הספר האזורי 'עמק החולה'. ניל אהב מאוד את עבודת האדמה, ומגיל צעיר נטל חלק בעבודות החקלאיות. במיוחד היה אהוב עליו ענף הכותנה. לפני שהתגיס לצבא, וכן בעת החופשות למיניהן, הוא עבד בכותנה. תיארו חבר בחוברת שיצאה לאור לאחר מותו: "רוכב דרך לילות קיץ מאובקים, ברכב כבד ממוזג-אוויר ומוסיקת לילה. פולח בלהבים כבדים אדמה דשנה, ילד. חורש כמו כל הגדולים או נוהג בקטפת, ענן אבק ושמש. מי אתה, מי? כמו נסתר מאחורי הבלורית האדומה…" הנהיגה היתה אהובה על ניל. מלבד הנסיעה בטרקטור בשדות הכותנה, הוא התנדב תמיד להסיע, "להקפיץ" מישהו למקום כלשהו. על ניל, כך מעידה משפחתו, לא היה אפשר לכעוס, גם כשנעלם באורח פלא דווקא בעת שטיפת הכלים. הוא היה עושה זאת באלגנטיות רבה, שרק העלתה חיוך על פני הסובבים אותו. ניל גויס לצה"ל בנובמבר 1985. אחותו, בלינדה, הפצירה בו שישרת כמוה בחיל הים, אך הוא בחר בחיל הצנחנים. החלטתו זו גרמה מבוכה והתלבטויות רבות במשפחתו. האם חששה מפני חיל קרבי, אולם לבסוף הכריע רצונו של ניל את הכף. במהלך הטירונות חשש ניל שכוחו לא יעמוד לו באימונים הקשים. הוא כתב מכתבים רבים לאמו מן הצבא, ובהם רמז על קשייו, אך לא פירטם. אחותו שימשה לו 'כותל מערבי' ולה סיפר על תלאותיו. בסיום מסע הכומתה במצדה נשם ניל לרווחה. לשמחתו הרבה המשיך לפלוגת 'עורב' בחיל הצנחנים. הוא נשלח לקורס מ"כים ובמהלכו נהרג. ביום ט' בסיוון תשמ"ו (16.6.1986) נפל ניל בעת מילוי תפקידו. הוא נסע עם חבריו מפלוגת 'עורב' בכביש מעלה אפרים לעבר הבקעה – דרך רבת עקומות וירידות. במהלך הנסיעה נסע נהג המשאית בהילוך גבוה מדי ובירידה ממעלה אפרים ניסה הנהג לבלום את הרכב, ולא הצליח. המשאית התהפכה ונפלה לתהום של כ- 15 מטרים. בתאונה נהרגו שלושה חיילים, וביניהם ניל. בן תשע-עשרה היה במותו. ניל הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית-העלמין של קיבוץ כפר הנשיא. השאיר אחריו אם ואחות – בלינדה. מפקדו כתב למשפחה השכולה: "ניל אך זמן קצר שירת בצבא, אך בזמן הקצר בלט באופיו הנוח, בחברות הנפלאה שהעניק לחבריו, בחריצותו ובנכונותו לבצע כל משימה. נכונות זו היא שעשתה אותו חביב על מפקדיו וחבריו".