בן מרים ומיכאל. נולד ביום ו' בטבת תשכ"ב (13.12.1961) בבית החולים "צהלון" שביפו. אח ליקותיאל ויצחק. את שנותיו הראשונות עשה יוסי בחולון. הוא ביקר בגני הילדים שבאזור מגוריו ועלה לכיתה א' בבית הספר היסודי "שנקר". בסיום כיתה ז' עברה המשפחה להתגורר בראשון לציון, שם סיים יוסי את לימודיו היסודיים בבית הספר "שלמון". את המשך לימודיו עשה בכפר הנוער "יוהנה ז'בוטינסקי" שבבאר יעקב, וסיימם בהצטיינות. יוסי היה פעיל בתנועת הנוער "מכבי הצעיר" בחולון, ושיחק כדורגל בקבוצת הנוער של "מכבי תל אביב" שבשכונת קריית שלום. הוא היה אוהד מושבע של הקבוצה ושמר לה אמונים לכל אורך השנים. עוד אהב מאוד באולינג, השתתף בתחרויות רבות ונסע עם נבחרת הנוער למשחקים שנערכו בחוץ לארץ. לימים שימש יושב ראש מועדון הכדור הרץ בראשון לציון. נתוניו הגבוהים של יוסי והישגיו יוצאי הדופן בלימודים זיכו אותו במלגה, ועם גיוסו לצבא, ב-25.10.1979, נשלח ללמוד בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. הוא סיים בהצלחה את לימודיו לתואר הראשון בהנדסת מכונות, הוסמך כמהנדס, והחל את שירותו בבסיס חיל האוויר שבחצור. בבסיס זה שירת שנים רבות, עד יום מותו, וזה היה לו לבית שני. יוסי זכה לחוות דעת מרשימות ולשבחים על המקצועיות שהפגין ועל תרומתו הרבה לטייסת התחזוקה, שם הצטיין בעיקר בטיפול במטוסי ה"פנטום" ואף קיבל במהלך שירותו טיסה במטוס "פנטום" כהוקרה על פועלו. יוסי היה אהוב על מפקדיו, על חבריו ועל פקודיו בזכות אופיו העדין, הרוך והשלווה שהקרין על סביבתו, והליכותיו הנעימות. במסגרת תפקידו נשלח פעמים רבות לחוץ לארץ, והיה בארצות הברית, בטורקיה ובקנדה. במהלך שירותו נישא יוסי לרונית וגידל באהבה את דניאל ואת עדן. יוסי אף הספיק להשלים תואר שני בכלכלה ובמינהל עסקים, והדרך הייתה פתוחה בפניו לאתגרים חדשים. רב-סמל בכיר יוסי בן-עזרא נפל בעת מילוי תפקידו ביום ב' באב תשס"ה (7.8.2005) והוא בן ארבעים וארבע. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר בת, בן, הורים ושני אחים. במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב האלוף אליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר: "יוסי שירת בגף שירותי קרקע, בטייסת תחזוקה אווירית בבסיס חצור, והתבלט באופיו הנעים, בעזרה לחבריו, במקצוענות ובמוסר עבודה גבוה. יוסי התאפיין בנימוס, באדיבות, ובחיוך תמידי. מפקדיו מספרים כי היה דמות מקובלת, חיובית ושואפת למצוינות. מותו הנו אבדה גדולה לכם, לטייסת ולכולנו." כתב סגן-אלוף יהודה ברוך, מפקד היחידה: "יוסי בלט כאדם חייכן ומנומס המקפיד על אדיבות, הגינות וכבוד לזולת. בזכות היותו אדם רהוט בעל אופי נעים ותחומי עניין רבים, היה יוסי בעל שיח מרתק לכל מי ששפר מזלו לבוא איתו בדברים. יוסי היה אחד מעמודי התווך של הגף שבו שירת. הוא היה בעל רמה אישית גבוהה; תרם לאחרים מניסיונו וממקצועיותו, גילה רגישות לצורכי פקודיו ובלט כאדם בעל רוח התנדבות המוכן להירתם לכל משימה. יוסי השתייך לאותה קבוצת אנשים מובחרת השואפת למצוינות. צבא ההגנה לישראל ומשפחת חיל האוויר גאים על שיוסי בחר להצטרף אל שורותיהם. אין לי ספק כי שירותו הצבאי הנו תולדה של חינוך ערכי, השקעה, חום ואהבה שקיבל בביתו." במלאות שלוש שנים לנפילתו ספדו ליוסי בני משפחתו: "יוסי שלנו המדהים. חלפו להן שלוש שנים ואתה לא איתנו, ואתה כה חסר. אם יש משהו שמתאר אותך יוסי, זה השקט העוצמתי והרוגע שהקרנת לכולם סביבך. לשקט הזה היו הרבה פנים אבל תמיד, כשהכול סער וגעש סביבך, ידעת לשלוף בטבעיות רבה את המשפט המתאים והשבת שלווה ורוגע לסביבה. עשית זאת עם הרבה חוכמה שהייתה טמונה בך ועם הרבה רוך ואהבה. יוסי, איש משפחה, קותי נהג לקרוא לך 'שובי' ואין שם יותר מתאים לך – אתה, שתמיד הקרנת חמימות, אהבה, משפחתיות ודאגה. לא שכחת אף פעם להושיט יד לחבר, לומר מילה טובה לאמך, להשיא עצה אוהבת לאביך או לאחיך. היית לעדן ודניאל אבא מדהים, מלא רוך ואהבה, ומגיל רך הנחלת להם ערכים של נתינה ואהבה. למרות שחלפו להן שלוש שנים שמרנו לעצמנו כל אחד ואחד את הקסם, החמימות והעדינות שכה ייחדו אותך, ואותנו הם מלווים יום-יום. ואנו רוצים ברגעים אלו לעטוף אותך באותה שלווה שהענקת לכולם, אז יוסי שלנו, שתמיד תשרה שלווה סביבך ושהרוגע יעטוף אותך." לאחר נפילתו זכה יוסי לתעודת הוקרה וכבוד מאלוף אלעזר שטרן, ראש אגף כוח אדם.
