בן-עבו, אילן

אילן, בן דניז ויצחק, נולד ביום כ"א בסיוון תשי"ג (4.6.1953) ברבט שבמרוקו, ובשנת 1963 עלה עם משפחתו לארץ. במרוקו למד אילן, או אלן בפי הוריו, בגן הילדים של תלמוד-תורה ובבית-הספר של תלמוד-תורה. הוא היה תלמיד מצטיין ופעמים אחדות זכה בתעודות הוקרה מיד מוריו. כמו-כן היה השחקן הראשי בחוג לדרמה שבבית ספרו. במושב רכסים, שם התגוררה המשפחה לאחר שעלתה ארצה, למד אילן בבית-הספר היסודי "זבולוני", ואת לימודיו התיכוניים השלים בבית-הספר המקצועי "בסמ"ת". אילן, אשר נקרא "יחיאל" בפי חבריו בארץ, היה תלמיד מצטיין בכל המקצועות ומוריו עודדו אותו, שבבוא הזמן ימשיך בלימודים גבוהים בטכניון. הוא היה חברותי מאוד, הצטיין בפעילותו בתנועת הנוער העובד ושימש כמדריך למלאכה במועדון הטכני שבכפר חסידים. בשעות הפנאי אהב אילן לעסוק במלאכת יד. הוא בנה במו ידיו גיטרה ואף פרט עליה ללא עזרת מורה. לפי בקשת אמו הרכיב קולבים ושאר מיני אבזרי בית, ששימשו אותה. לדברי אחיו: "יפה במיוחד החנוכיה הגדולה, מלאכת ידו של אילן, כמו השאיר לנו פמוטים ונרות לזכרו שלו". לפני שגויס לצבא למד עוד שנה וזכה בתואר "טכנאי". אילן גויס לצה"ל בראשית מאי 1973 וסיים את הטירונות כחניך מצטיין. אחרי-כן הוצב אילן לחיל החימוש, שם שימש כמכונאי טנקים באחת מיחידות החיל. במלחמת יום-הכיפורים השתתף אילן עם יחידתו בקרבות נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ט בתשרי תשל"ד (25.10.1973), בכניסה לעיר סואץ, נפגעה משאיתו של אילן ועלתה באש, והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "אילן היה חייל מצטיין, ממושמע, ובעל מקצוע מעולה. כאיש חיל החימוש הצטרף לכוח הלוחם והגיש עזרה לטנקיסטים גם תחת אש".