בן-נתן (נוטקין), גדי

גדי, בן הדסה ויעקב, נולד ביום כ"ג בתשרי תש"ב (14.10.1941) במושב נהלל. כשהיה בן ארבעה חודשים עבר לקיבוץ חניתה יחד עם הוריו, שהיו ממייסדי המקום. כשהיה בן תשע שב עם משפחתו לנהלל ושם למד בבית-הספר היסודי והמשיך בבית-הספר התיכון החקלאי. גדי היה ילד עירני ונמרץ, בעל שיער מתולתל ואף סולד. הוא אהב ספרות יפה והרבה לקרוא ספרים מסוגים שונים, עסק בספורט ואהב לצאת לטיולים. הוא עסק בתחומי ספורט רבים ובמיוחד אהב לשחק בכדורגל ובטניס-שולחן. כמו-כן אהב מאוד לרכב על סוסים ובנעוריו בילה שעות ארוכות בדהירה על סוס. אהבתו לטבע ולנוף הייתה עמוקה והוא לא החמיץ אף הזדמנות לצאת למסע ברגל להכרת הארץ, לרבות חיי הצמחים וחיות הבר. מגיל צעיר החל נוטל חלק בעבודת המשק, שגרמה לו סיפוק. בכל מעשיו נכרה תכונה בלתי-מתפשרת של יושר וכנות. גדי גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1960 והוצב לחיל השריון והשירות הצבאי שהחל למלא כשהיה בן תשע-עשרה, עזר להבליט את כשרונותיו ואת יכולתו. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות השריון ובקורס למפקדי-טנקים, היה בין אנשי הצוותים של ראשוני הטנקים מדגם "סנטוריון", שנכנסו לשירות מבצעי בצה"ל. אחר-כך נשלח לקורס קצינים שבסיומו הוענקה לו דרגת סגן משנה. למרות בעיות משמעת רבות, שנבעו מקשיי הסתגלות לדרישות הנוקשות של חיי הצבא, היה גדי אהוב על מפקדיו ועל פקודיו והצליח היטב בתפקידים השונים. בתום שירותו הסדיר חזר לנהלל. תקופה מסוימת הדריך בני נוער במושבים צעירים ואחר-כך נטל על עצמו משימה קשה ובעלת ייעוד – סיוע לארצות מתפתחות. הוא קיבל על עצמו ייעוץ בהקמת חווה חקלאית של השירות הלאומי – הנח"ל המקומי – באזור נידח בטנזניה באפריקה. הוא שימש שם לא יועץ בלבד אלא גם עובד, מדריך, איש מקצוע, וחבר לאפריקנים שאת שפתם, השפה הסווהילית, למד ושלט בה. לאחר שנה חזר ארצה, נשא לאישה את רותי מבית שערים ויחד אתה חזר לשנת שירות נוספת באותו מקום בטנזניה. בנובמבר 1967 חזר יחד עם רותי לנהלל והשתלב במשק הוריו. כעבור שלוש שנים, זמן קצר לאחר הולדת בתו הבכורה, עבר לתפקיד של עובד ציבור בנהלל. במלחמת יום-הכיפורים השתתף גדי בקרבות הבלימה האכזריים, שניהלו כוחותינו נגד המצרים באזור גשר פירדאן, בתפקיד סגן-מפקד פלוגת-טנקים. על פועלו בקרב ועל הקרבתו זכה לציון-לשבח ממפקד החטיבה. בעת הלחימה על מוצב "הברגה" נפגע הטנק שלו והוא נפצע בעינו והועבר לעורף. לאחר ששמע שמפקד יחידתו נהרג, התחמק מבית-החולים ושב לשדה הקרב. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973) נפגע הטנק שלו בטיל והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהלל. השאיר אחריו אישה, בת – סמדר ובן – אבנר, שנולד לאחר מותו, הורים ושתי אחיות – יעל ודיתי. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.