בן-נר, אבי (אברהם-מאיר)
בן דבורה ויוסף, נולד ביום י"ד בתמוז תשכ"ו (2.7.1966) בירושלים. אבי גדל בערד, ובה למד עד סוף כיתה י'. הוא למד בבית-הספר היסודי "יעלים", ואחר-כך המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון המקיף "ערד". בשתי השנים האחרונות של לימודיו התיכוניים למד בבית-ספר תיכון מקיף ו' בבאר-שבע. אבי היה חבר בתנועת "הצופים", והיה פעיל גם ב"חברה להגנת הטבע". בשעות הפנאי שלו, הוא הירבה לקרוא ספרים. תמיד היה צמוד לספר והספר היה צמוד אליו. עוד בהיותו ילד צעיר לימים, היטיב אבי לנתח יצירות ספרותיות בכושר ניתוח של אדם מבוגר. היו לו ידיעות רבות בתחומים מגוונים. הוא הכיר את המיתולוגיות הרומית, היוונית והסקנדינבית, והתמצא גם בתורת הקוונטים. אבל יותר מכל תחום אחר, היו ידיעותיו רבות בתחום האמנות. הוא עסק בציור, בפיסול ובצילום, וכתב שירה ודברי פרוזה. כבר בגיל 17, הציג אבי את ציוריו בתערוכה שהתקיימה בערד. לרוע המזל, זו הייתה תערוכתו הראשונה והאחרונה. אבי היה נער אחראי ומפוכח. את תפיסת העולם שלו, ובייחוד את יחסו לאירועים החברתיים והפוליטיים בארץ, נהג לבטא מדי פעם בכתב, ואף שלח מפרי עטו למאיר עוזיאל, בעל טור בעיתון "מעריב". עבודות אחרות של אבי התפרסמו בעיתון תנועת "הצופים" ובעיתון "מעריב לנוער". כשהגיע מועד גיוסו לצה"ל, התנדב אבי לנח"ל יחד עם חבריו לגרעין. הוא נשלח לבסיס טירונות, אבל לא הספיק לסיים אפילו את אימוני הטירונות. ביום כ' באדר תשמ"ה (13.3.1985) נפל אבי בעת שירותו, והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בערד. הוא השאיר אחריו הורים, אח ואחות. כשנודע למאיר עוזיאל על מותו של אבי, הקדיש לו טור בעמוד שלו, וכך כתב: "כשאבי כתב לי מכתב ראשון, לא הייתי יכול לנחש את גילו בשום אופן, כי למכתב צורפו אז כמה ציורים שהכישרון פרץ מהם החוצה ורמז על מקצוען. כך היו גם הכתיבה וגם הרעיונות". רק לאחר זמן התברר למאיר עוזיאל ש"בעל היכולת הזו הוא נער בכיתה י'". במכתב, שהודיע למאיר עוזיאל על מותו של אבי, כותבת יהודית ממושב קורנית שבגליל: "…לאנשים שלא הכירוהו קשה להבין עד כמה גדולה האבדה. רק מי שהיה קרוב אליו (אל אבי) יוכל לדעת שעם ישראל איבד נכס יקר, ואיננו יודעים לאן היה יכול להגיע עם יכולתו הרוחנית האדירה והנדירה"
