בן-נעים, עליזה

בת הזקונים של ג'ורג'ט ודניאל. נולדה ביום ו' באלול תשכ"ח (30.8.1968) בבת ים, לאחר שלושה בנים. כבת למשפחה דתית למדה עליזה בבתי-ספר דתיים. היא החלה את לימודיה בבית-הספר חב"ד, המשיכה בבית-הספר 'תחכמוני' וסיימה את חוק לימודיה בבית-הספר התיכון-הדתי 'בית וגן' – כולם בעיר מגוריה בת ים. עליזה היתה נערה חיננית וחייכנית. בבית-הספר היסודי השתייכה לתנועת הנוער הדתי 'בני-עקיבא'. העזרה לזולת היתה מרכיב חשוב באישיותה. היא התנדבה ל'מגן דוד אדום' ועזרה לחולים בבית-החולים ע"ש וולפסון. אחרי שעות הלימודים עזרה עליזה לתלמידים נחשלים, שהוריהם לא יכלו לממן עבורם שיעורי עזר, וכאשר הגיעה ארצה העלייה הראשונה של עולי אתיופיה, עזרה להם עליזה בסידורים ראשונים ובהתאקלמות בארץ. למרות היותה מבית דתי, סירבה עליזה להצהיר על כך והחליטה להתגייס לצה"ל. עליזה גויסה לצה"ל בינואר 1987. דרכה היתה ברורה – להתגייס לחיל שבו תוכל להגיש עזרה ישירה לחיל הפצוע והסובל – ולכן התנדבה לחיל הרפואה. שמחתה לא ידעה גבול כאשר נתקבלה לקורס חובשות, אותו סיימה בהצלחה מרובה ואף הועלתה לדרגת רב"ט. בהמלצה לקבלת הדרגה כתבו מפקדיה "חיילת טובה מאוד, מבצעת תפקידה במסירות ובנאמנות". חלומה היה להמשיך ולבנות לעצמה קריירה בתחום הרפואה, כיוון שראתה את המשך דרכה בחיים כרופאה. לאחר הקורס הוצבה כחובשת כללית במרפאה צבאית אזורית. מפקדיה, שעמדו על הפוטנציאל הטמון בה, רצו לשלוח אותה לקורס קצינות והיא עברה את מבדקי הקצונה בהצלחה, אבל לא הספיקה להגיע לקורס. מחלה ממארת כירסמה בה וביום ט' בתשרי תשמ"ח (1.10.1987) נפלה רב"ט עליזה בן-נעים בעת שירותה. היא הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאירה אחריה הורים ושלושה אחים – יעקב, בני ועובדיה. המפקדת שלה ציינה במכתב התנחומים שלה למשפחה כיצד טיפלה עליזה בחולים כאילו היו אחיה, באיכפתיות רבה, ועשתה כל מה שהטילו עליה ללא רבב. לדבריה, עליזה היתה חובשת מעולה בעלת טוהר מידות. כן ציינה המפקדת את העזרה הנפשית והפיסית של עליזה, שהביאה את המרפאה שבה שירתה לשלב הגמר בתחרות של הזכייה בתואר "מרפאה מצטיינת". להנצחת שמה תרמו הוריה ספרייה תורנית לבית-כנסת בבת ים שבו נהגה להתפלל.