בן-נון, יואב
בן חנה וגבריאל, נולד ביום י"ח באייר תשי"ג (3.5.1953) בקיבוץ גינוסר. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוצו, ואחרי כן המשיך ללמוד ככל בני גילו בקיבוץ, בבית-הספר התיכון "בית ירח". יואב גויס לנח"ל על-פי החלטת מזכירות הקיבוץ המאוחדת, במסגרת התחייבותה להפנות אחוז מסוים מבני הקיבוצים לחיל זה, אולם החלטה זו לא נראתה לו והוא נאבק נגדה בכל כוחו, כי לדעתו הנח"ל לא היה חיל קרבי די הצורך. הוא פנה למוסדות ולאישים בתנועה הקיבוצית בבקשה לשנות את ההחלטה, אך לא הצליח בכך ונשלח בכל זאת לנח"ל. כעבור זמן הצליח לקבל העברה לנח"ל המוצנח. במסגרת זו עבר יואב קורס מ"כים ואחר כך השלים קורס קצינים וקורס מ"פים. במלחמת יום-הכיפורים נשלח הישר מקורס הקצינים לזירת הקרבות בסיני והיה בין הלוחמים מעברה השני של התעלה. כשהשתחרר משירותו הצבאי חזר לקיבוצו ועבד בענפי משק שונים. בין השאר ניהל את ענף הרפת. לאחר שנים אחדות עזב את המשק והלך לעבוד כמלווה בטחוני בחברת אל-על. בתוקף תפקידו זה הירבה לנדוד ברחבי העולם, הכיר ערים רבות והתוודע אל הארצות שבהן עשה לרגל תפקידו. בניירובי שהה כשישה חודשים והייתה זו, כפי שאמר, אחת מתקופות חייו המאושרות. מילדותו אהב את הטבע, דאג לבעלי-חיים ונהנה מטיולים בנוף. בשהותו בקניה הרבה לטייל בארץ זו ולא חדל להתפעל מיופיה. בקיץ 1979 נשא יואב לאשה את חברתו נינה. יואב ונינה קבעו את ביתם בתל-אביב, אך יואב הקפיד לשמור על קשרים עם משפחתו ועם חבריו בקיבוץ. הוא המשיך לעבוד כקצין ביטחון באל-על, ובתוקף תפקידו זה היה יכול להשתחרר משירות מילואים. אולם יואב סירב לעשות זאת ושמר על קשר הדוק עם אנשי יחידתו במילואים. החיילים כולם, טוראים ומפקדים, אהבו אותו והעריצוהו. כשבועיים שלפני פרוץ הקרבות בלבנון נולדה בתו רוני, אך יואב לא הספיק ליהנות ממנה, שכן יומיים לאחר תחילת הקרבות נקרא לשירות מילואים בצפון. ביום א' בתמוז תשמ"ב (22.6.1982) בקרבות שהתנהלו בגיזרה המזרחית, באזור מנצוריה-בחמדון, בואך כביש דמשק-ביירות, נפל יואב בקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות שבקיבוץ גינוסר. הוא השאיר אחריו אשה ובת, הורים, אח תאום ושלוש אחיות. במלאות שנה למותו הוציאו משפחתו וחברי קיבוץ גינוסר חוברת לזכרו ובה קיבצו דברים שנאמרו ונכתבו על דמותו של יואב
