בן-נון, אליהו (אליאס)

בן דנה ויצחק. נולד בשנת 1912 בטנג'ר וכשהיה בן שנתיים עלה עם משפחתו לארץ ישראל. הוא סיים את לימודיו בירושלים ואחר כך השתלם בשרברבות. בתחילת שנות השלושים נסע אל אחותו הבכורה, שגרה בברזיל, ושם שהה שנים אחדות, עבד וגם טייל ברחבי המדינה. ואולם הגעגועים לארץ גברו והלכו והוא שב לירושלים והצטרף אל אביו בעבודתו בחנות לחומרי שרברבות. באותה עת נשא לאישה את רבקה חברתו וב-1938 נולדה לבני הזוג בתם, מלכה. המשפחה עקרה לפתח-תקוה, ואליאס הקפיד לבלות את שעות הפנאי עם אשתו ובתו. במלחמת העולם השניה החליט אליאס להתגייס לצבא הבריטי. בהיותו בן יחיד במשפחתו, הביעו הוריו התנגדות נמרצת לרצונו, אך הוא השיב להם שאם כל אחד יפטור את עצמו משירות בצבא, יגיעו הגרמנים לאזור ואז צפוי אסון גדול לכל היהודים בישראל. לבסוף התגייס לצבא והוצב לחיל הרגלים. חבריו ציינו שהיה בחור נוח, בעל מזג טוב, שקט ומסור. כשבוע לפני מותו סיפר לרעייתו על משלוחי נשק שהוא עזר בפריקתם במשך ימים אחדים. ביום י"ח בטבת תש"ג (25.12.1942) נפל אליהו בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר הזיתים. הניח אשה ובת, הורים ושלוש אחיות. שמו נזכר ב"ספר העתונאים", ב"ספר ההתנדבות" ובספר "יזכור" שיצא לאור מטעם "מכון ז'בוטינסקי".