בן-מעש, אליהו (יואש)

בן עזיזה ויעקב. נולד ביום כ"ג בתשרי תשכ"ה (29.9.1964) בפוריה (נווה עובד), ילד שביעי במשפחה. בהיותו בן שנתיים עבר עם משפחתו לנצרת עילית, בה גדל והתחנך. את לימודיו החל בבית-הספר העממי הממלכתי-דתי 'ארבל'. בכיתה ט' למד בבית-הספר 'שרת' ועוד שנתיים עשה בסדנת 'שמשון' למכונאות רכב. בתקופה זו היה פעיל מאוד במשמר האזרחי, ותקופה קצרה עבד בשקם. טרם גיוסו לצה"ל עברה משפחתו להתגורר בקרית אתא. בראשית נובמבר 1982 גויס אליהו לשירות חובה בצה"ל. לאחר מסלול הטירונות בבה"ד 4, הוצב לשרת בלבנון. הוא יצא לקורס נהגי אמבולנס וכעבור תקופה קצרה עבר למפקדת שליטת ביירות כנהג נגמ"ש של המח"ט, אלוף-משנה חידו, שלימים נפל במארב בדרום לבנון. בשנת שירותו האחרונה עשה ביחידת הקישור לאו"ם. בתקופה זו הכיר את אסתר חברתו, ולימים אשתו, ועבר להתגורר בקיבוץ אילון. אליהו סיים את שירותו, נשא את אסתר לאישה ועבר להתגורר בקרית ים. הוא החל לעבוד במחלקת הגבייה של הביטוח הלאומי. בחודש יולי גויס לשירות מילואים בבסיס צאלים. ביום כ' באב תשמ"ז (15.8.1987) נפל בעת מילוי תפקידו, בסיומה של חופשת המילואים, בתאונת דרכים בצומת בית קמה. הרכב שבו נסע התהפך ואליהו נפגע ונחבל אנושות בראשו. הוא אושפז בבית-החולים סורוקה בטיפול נמרץ, והכרתו לא שבה אליו עד יום מותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקרית אתא. הותיר אחריו אישה בהריון, הורים, שמונה אחים ושלוש אחיות. בשלהי מרס 1988 נולדה בתו אליאור. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה, בין השאר: "בזמן הקצר מאז הצטרפותו של יואש ליחידתנו, הספקנו להתרשם עמוקות ממסירותו הרבה ומהרוח הטובה שבה ביצע את המוטל עליו". אמו עזיזה הקדישה שיר לזכרו – "חייל של אמא": אליהו לא הספיק להריח דבש, / למילואים נדרש, פרח מגני נקטף. / סובלים ההורים ובוכים, זוכרים את הימים שהיה בא עם המדים, / נשק על הכתף ועיניים זוהרות. / והיום נשארו רק התמונות, והביקורים בבית-העלמין.