בן-מיור, אברהם (אבי)

בן חנה וצבי. נולד ביום ט' בניסן תשט"ז (21.3.1956) בתל אביב, בן בכור להוריו. "תינוק שחרחר ועירני," סיפרה אמו, "רץ ממקום למקום ועובר ממשחק למשחק. היה לו חיוך מקסים, ובקיצור – שובב גדול." כשהיה כבן שמונה נולדה אחותו היחידה, נורית, ואבי גילה כלפיה אהבה רבה מן הרגע הראשון – הוא השתתף בבחירת שמה, ובהמשך עזר בגידולה. אבי החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'בית-חינוך' וסיימם בבית-הספר התיכון העירוני 'יאנוש קורצ'ק' בתל אביב. בבית- הספר ובקרב חבריו הרבים בלט בתעלוליו, שהפכו מתוחכמים ככל שגדל, אך יחד עם זאת ניכר היה בו שמחשבותיו טובות, ושליבו רחב ונדיב. הוא נהג לאסוף הביתה כלבי רחוב בתקווה שהוריו ירשו לו לאמץ כלב, ואכן בסופו של דבר הצליח בכך ואהב את כלבו אהבה רבה. בבגרותו, בלטו אצל אבי תכונות אופיו הנוח, סבלנותו וסובלנותו, תמימות הילדות שנותרה בו כל חייו, טוב ליבו ואהבת הזולת שבורך בה. בהיותו בתיכון החל להתעניין במוזיקה, ולא בחל בשום סגנון – אהב מוזיקה יוונית, הרבה לפני שזו נעשתה פופולרית, מוזיקת פופ, רוק כבד ועוד. אהבה מיוחדת היתה לו ללהקת 'פינק פלויד', ופעם נסע במיוחד ללונדון כדי לצפות בהופעה שלהם. אהבת המוזיקה התבטאה ברכישת תקליטים, ובהמשך דיסקים, וכפי שתיארה אמו, "הבית היה מוצף דיסקים כמו כל חנות תקליטים שמכבדת את עצמה." אבי אהב מאוד ספורט, בעיקר כדורגל וכדורסל. הוא היה אוהד מסור של קבוצת 'מכבי תל אביב', נהג ללכת למשחקים ולהשתתף באופן פעיל בשירת העידוד. תחביב אהוב על אבי היה הדיג. הוא בילה שעות ארוכות בחוף הים, דג להנאתו והביא את שללו לאמא, לבישול. בחודש אוגוסט 1974 התגייס אבי לצה"ל, ושירת בחיל-הקשר שירות חובה בן שלוש שנים. עם שחרורו פנה ללימודי טבחות בבית-הספר שבמלון 'תדמור' בהרצליה. בחודש מרס 1983 הצטרף לשורות צבא הקבע, ומאז שירת ביחידות שונות כטבח וכמנהל מטבח. משנת 1993 שירת ביחידת החימוש המרחבית של פיקוד המרכז. מפקדו, אל"ם גיורא, מספר: "אבי מילא תפקידו תוך הפגנת אחריות ומסירות רבה, והשקיע רבות מזמנו ומרצו בטיפוח חיילי היחידה, בהם נהג כבניו. יכולותיו המקצועיות הגבוהות, יוזמתו והרצון לתרום ולהצליח היו נר לרגליו." אהבתו הגדולה היתה הבישול. הוא בישל עם כל הלב, שמח כשאהבו את המטעמים שהכין ולקח ללב כל ביקורת קשה. הוא נהג לרכוש כל ספר בישול שנראה היה לו שיוכל לסייע לו להרחיב את השכלתו וידיעותיו בתחום. בספרייתו אסף עם השנים מאות ספרים בנושא הבישול והמטבח, חלקם אף בשפות שלא הכיר. זמן מה אחרי תחילת שירותו בקבע נישא אבי לפרידה. המשפחה גרה בתל אביב, ובפברואר 1988 נולד בנם עומרי. אבי היה אב גאה ומסור, שהשתדל לחנך את בנו למעשים טובים ולדרך הישר. בשנת 1994 החליט אבי לחזור בתשובה. באמונה ובהתקרבות לדת מצא מפלט מקשיי היומיום, ומאז אופיינו הליכותיו בשקט ובשלווה תמידיים. ביום כ"א בשבט תשס"א (14.2.2001) נפטר אבי ממחלה, אחרי כחצי שנה של מאבק שידע עליות ומורדות. שתי משאלותיו האחרונות התגשמו זמן קצר לפני מותו – היחידה ערכה לבנו טקס בר-מצווה רב משתתפים, ובמהלך הטקס הוענקה לאבי דרגת רס"ב. בן ארבעים- וארבע היה אבי במותו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו אישה ובן, הורים ואחות.