fbpx
בן-מויאל, יעקב

בן-מויאל, יעקב


יעקב, בן חנינה ואברהם, נולד בחודש חשוון תש"ח (אוקטובר 1948), במוגדיר שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1954. בארץ למד בבית-הספר היסודי במגדל-העמק, ואף כי אהב את הלימודים היו הישגיו בינוניים. לדברי מחנכו, היה יעקב נער ביישן וחביב, שהצטיין בטוב לבו ובנכונותו לעזור לזולת. הוא היה חובב ספורט ויותר מכל אהב לשחק כדורגל עם חבריו לשכונה. יעקב היה אוהב-אדם. באוזני חבריו נהג להדגיש את החשיבות שהוא מייחס לכיבוד הזולת ואמנם, מעולם לא סירב להיענות לבקשת עזרה ותמיד עשה למען אחרים, בשמחה ובחיוך של רצון-טוב. הוא היה בן מסור להוריו, אהב לסייע לאמו בעבודות הבית ובערבים היה יושב לעתים קרובות ומשוחח עמה על נושאים שונים. יעקב גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1965 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס תותחני טנקים ונשלח לאחת מיחידות השריון בדרום. הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו, אהב את החיים בצבא וקנה לו חברים רבים בין חיילי יחידתו. במלחמת ששת-הימים לחם עם יחידתו בגזרה הדרומית בסיני ובתום הקרבות הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". בתקופת השירות בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו. הוא הרבה לבקר בבית, הקפיד לכתוב לעתים קרובות ומעולם לא התלונן על קשיים. את כל החופשות שנתנו לו בצבא הקדיש לעזרה בבית. בסוף נובמבר 1968 סיים את שירות החובה והשתחרר מצה"ל. הוא חזר למגדל-העמק והחל לעבוד כנגר וכברזלן. אז נשא לאישה את חברתו איריס ונולדו להם שני בנים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא יעקב להצטרף אל יחידת המילואים שלו. הוא לחם בקרבות הבלימה בסיני והגיע עד לאזור התעלה. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), בקרב שריון ליד גשר פירדאן, נפגע הטנק שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במגדל העמק. השאיר אחריו אישה ושני בנים והורים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. בדברי הספד כתבו הוריו: "בימים שהיה יעקב בבית שררו אור ושמחה בבית, שכן היה הוא עטרת ראשנו, בן יקר מכל הבחינות, ומאז הלך מאתנו ירד עלינו חושך. כל מעשינו לא יצלחו ולבותינו חולים בקרבנו".

דילוג לתוכן