בן רחל ויצחק, נולד ביום ט"ו באב תשל"ח (17.8.1978) במושב בני ראם. אח צעיר לעירית, אפרת ואילת. ילד נפלא וחייכן, תוסס ומלא שמחת חיים, שהפך לעלם חמודות שמח וטוב-לב, עם שובבות נערית שובת-לב, שיש בה נאיביות מצד אחד והבנה בוגרת של החיים מצד אחר. יאיר נולד בחג האהבה, ט"ו באב תשל"ח, והיה ילד שכל כולו אהבה. שמו נקרא בישראל אברהם יאיר. אברהם על שם סבו של האב, ויאיר על כי "עתיד היה להאיר לנו בדרכו". ואכן כך היה. כבר מגיל צעיר ולאורך 21 שנות חייו, מאור פניו ונועם הליכותיו של יאיר הטביעו חותם עמוק על כל מי שנקרה בדרכו. יאיר גדל במושב בני ראם והכיר בו את הטבע, השדות, המרחבים והפרדסים. במושב טייל ושיחק ותמיד נבעה ממנו שמחה פורצת מחסומים ואהבת אדם נפלאה. הברק שבעיניו הגדולות והשחורות וחיוכו הרחב שבו לב כל אדם שהכירו. כבר משחר ילדותו ניכרה בו אהבה לתינוקות ולילדים, ומעולם לא נראה צועד לבדו בשבילי המושב, תמיד הוביל אחריו קבוצה של ילדים שחיכו בערגה למוצא פיו. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי בקיבוץ חפץ חיים, שם התבלט בכשרונותיו הרבים ובכושר המנהיגות שלו. עיקר הפעילויות שעסק בהן בשעות אחר-הצהרים היו טיולים בשדות המושב, ספורט, משחקי מחשב וצפייה בטלוויזיה. הטיולים בשדות המושב הציתו את דמיונו הפורה של יאיר, והוא הצליח להפוך כל טיול להרפתקה מסעירה של גילויים חדשים. יאיר היה תמיד בכושר גופני מעולה, וכמו בכל תחום אחר בחייו, כך גם בתחום הספורט, היה רבגוני בסוגי הספורט השונים שאהב והתבלט בהם, כגון כדורסל, כדורגל, טניס, רכיבה על אופניים ושחיה, אך יותר מכל הצטיין בריצה. בשנים אלו עוצבה דמותו הרוחנית של יאיר כילד בעל ערכים מוסריים גבוהים, עם חוש צדק מפותח, חביב על ילדים ומבוגרים כאחד. ארץ-ישראל, עם ישראל ותורת ישראל היו נר לרגליו. בכל שנות ילדותו יצא עם המשפחה לטיולים ובילויים רבים באתרים שונים בארץ, והוא פיתח סקרנות ורצון לבקר באתרים נוספים ולחוות חוויות חדשות בכל הזדמנות, עד כי למד להכיר את הארץ מכל זווית אפשרית. כשהיה בן עשר נסעה המשפחה לטיול בן חודשיים בארצות-הברית, בה הכיר יאיר תופעות טבע מרהיבות ומדהימות, שעוררו בו את הרצון לראות ולחוות עוד ועוד. כילד הצעיר במשפחה זכה יאיר באהבה אינסופית מכל משפחתו והוא השיב להם באהבה עזה. הוא נהג בהוריו בכבוד מלכים ותמיד היה מליץ יושר בעבורם. האהבה וההערצה שהורעפו עליו לא פגמו במידותיו הטובות והוא נשאר צנוע, נדיב וטוב לב. לאחר סיום לימודיו בקיבוץ המשיך את לימודי התיכון במחזור הראשון של הישיבה התיכונית לחינוך סביבתי במצפה רמון. בישיבה ספג ערכים של אהבת הארץ ואהבת האדם, של פתיחות, רגישות וקבלת השונה והאחר. בשנים אלו העמיקה היכרותו של יאיר עם ארץ-ישראל ובמיוחד עם המדבר וצפונותיו, והוא היטיב להכיר את כל הדרכים והשבילים במדבר כאילו היו פרוסים על כף ידו. בשנים אלו צבר יאיר ידע ומיומנות בניווט, שהועילו לו רבות בטיולים שערך, ואחר כך גם בשירותו הצבאי. בשנים אלו רכש לו חברים רבים, אשר הקשר עימם התהדק והלך עד יומו האחרון, והוא ידע לאהוב כל חבר לחוד ולאחד את כולם לחבורה אחת. ביוזמתו אף הוחלט על הקמת גרעין של החבורה, שכונה 'הגרעין הבסיסי', ומטרתו העתידית היתה להתיישב באזור מצפה רמון שבנגב, ולהקים שם חווה חקלאית. אהבתו של יאיר למעיינות הביאה אותו לגילוי מספר מעיינות נסתרים באתרים שונים בארץ. יאיר אהב את המעיינות, טבל בהם ואף חשף ושיקם מספר מעיינות וחידש בהם את הזרימה. באהבתו זו למקורות מים ובצורך בשימורם הדביק יאיר את חבריו. בחופשת הקיץ של כיתה י' נסעה המשפחה לטיול באנגליה, שם זכה יאיר לחוויות מסוג אחר, כגון נהיגה בספינת טיולים, טיולים רגליים בטבע באווירה שונה וגם ביקור במוזיאונים ובהצגות תיאטרון. בחופשת הקיץ של כיתה י"א הגיע בכוחות עצמו ללונדון, שהה שם עם אמו מספר שבועות, יזם בילויים וטיולים עם חברים ואף השתלם באנגלית. בשנים אלו הציב לעצמו יאיר אתגרים נוספים והתמחה בסוגי ספורט מיוחדים. אחד מהם היה גלישה וטיפוס מצוקים, שבהם רכש מיומנות רבה, והם הסבו לו מידה רבה של הנאה וסיפוק. כמו-כן מימן בכספי מתנות בר-המצווה שלו קורס מצנחי רחיפה שהיווה עבורו אתגר והיה לפסגת הנאותיו. בכיתה י"ב השתתף יאיר בתוכנית שמיניות לערי פיתוח בעיר עכו, שם הדריך בתנועת 'בני עקיבא'. הוא הכיר שם משפחות רבות והשאיר את רישומו עליהן. במקביל התכונן למבחני הבגרות שלו במגמת פיסיקה ועמד בכל המבחנים בהצלחה. גם בעכו יישם יאיר את עקרונותיו להשקיע בחברים ולתור עימם את הארץ. כך קנה לו חברים נוספים, שנפשם נקשרה בנפשו בקשר בל יינתק. לאחר שסיים את לימודי התיכון, טרם גיוסו לצה"ל, למד יאיר מספר חודשים במכינה התורנית ביישוב עלי, ואחר-כך בישיבת נוקדים. גם במהלך שנה זו הוסיף לטייל לאורכה ולרוחבה של הארץ, וכן טייל מספר פעמים בסיני. ממש סמוך לגיוסו, טייל עם שניים מחבריו כחודש ימים בתורכיה. טיול זה היה טיול הרפתקאות מיוחד ומלא אתגרים והוא מתועד ביומן מסע מאלף אשר כתבו יאיר וחבריו במהלך הטיול. ביולי 1997 התגייס יאיר לצה"ל. שאיפתו היתה לשרת שירות קרבי בלבנון, שראה בו הן אתגר חשוב והן פסגת תרומתו האפשרית כחייל. הוא זומן לגיבוש טיס, עבר אותו בהצלחה והחל בקורס-הטיס, אך לאחר מספר חודשים עזב את הקורס, עבר את הגיבוש לסיירת מטכ"ל, והצטרף למסלול הלוחמים של הסיירת. עם תום אימוני המסלול, עבר הכשרה נוספת וסיים מסלול באחת מהיחידות המובחרות של חיל-המודיעין. במהלך תקופת ההקמה של הצוות תרם יאיר רבות לגיבושו החברתי והמקצועי, וכמו בכל תחנה בחייו, גם בצבא אסף חברים שאהבו אותו והעריכו את עבודתו. הוא הצטיין ביכולות מקצועיות גבוהות ובעיקר בניווט, מיומנות שהפכה לשם דבר בעיני חבריו ומפקדיו. ביאיר היתה אצורה אנרגיה עצומה, שהפכה את חופשותיו מקור לאתגרים ולהנאות לו ולחבריו. הוא לא נח לרגע וניצל את הזמן שניתן לו לבילוי עם החברים ולטיולים בארץ. הוא אף ניצל את אחת מחופשותיו בשנה האחרונה לקורס צלילה באילת. בכל מקום שבו עבר יאיר בחייו אסף סביבו חברים טובים לדרך. חוש ההומור והספונטניות ללא גבולות שלו, היו מושא להערצה אצל כל מי שנקרה בדרכו. תמיד השתדל לשמח את כולם, לתת יד ולחייך, ותמיד היה 'יאיר', אור לכולם – למשפחה הקרובה והמורחבת ולחבריו הרבים. ביום שישי המר, ה' במרחשוון תש"ס (15.10.1999), במהלך חופשה מהצבא, סמוך למושב טל שחר, נפצע יאיר אנושות בתאונת-דרכים, ונפטר מפצעיו בבית-החולים קפלן ברחובות. בן עשרים-ואחת היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות. יאיר הועלה לדרגת סמ"ר לאחר מותו. כותבים בני משפחתו: "יאיר במותו ציווה לנו להמשיך לחיות את אשר הוא חי. להמשיך את השמחה, להמשיך את החיוך, להמשיך את האהבה העצומה, להמשיך את הטוב האינסופי שבקע והאיר ממנו. קשורים ליאיר לנצח אנו ממשיכים בתקווה שאורו המקסים, תעצומות נפשו ואומץ ליבו ימשיכו ללוות אותנו ולהאיר לנו את הדרך. זכרו לא ימוש מעימנו לעד. חקוק על לוח ליבנו, נישא עימנו את יאיר עד יומנו האחרון על פני האדמה." לזכרו של יאיר הוקמו מספר מפעלי הנצחה: 'גן יאיר', שהוקם במושב בני ראם בתכנון ובסיוע המשפחה. הגן קסום ובו חורשת עצים ומתקני שעשועים ייחודיים והוא מהווה מוקד משיכה לילדי האזור. עמותת 'מעיינות יאיר', ששמה לה למטרה לחשוף זרימה במעיינות שנסתמו ולשקמם, הוקמה על-ידי חבריו של יאיר. שיקום המעיינות נעשה על-ידי קבוצות מבתי-ספר שונים, כפעילות חינוכית התורמת לאיכות הסביבה. הרב דויד אביחיל, ראש הישיבה לחינוך סביבתי במצפה רמון, הקדיש לזכרו של יאיר ספר קריאה בנושא אמונה שכתב, 'הזקן'.
