בן-יתח, שמעון
בן פאני ומאיר, נולד ביום י"ט בחשוון תשכ"ג (16.11.1962) במושב פדיה. שמעון למד בגן הילדים ואחר-כך, עד כיתה ו', בבית-הספר היסודי שבמושב. הוא המשיך ללמוד בבית-הספר האזורי "בית חשמונאי". כשסיים את לימודיו היסודיים עבר לבית-הספר התיכון "אורט" בלוד, ולמד במגמת אלקטרוניקה. שמעון סיים את לימודיו בהצלחה רבה, ומוריו ציינו לשבח את חריצותו, את שקדנותו ואת התנהגותו. להוריו הוא היה תמיד מקור של נחת וגאווה. כשסיים שמעון את לימודיו בבית-הספר התיכון, המליצו מוריו שימשיך ללמוד לקראת תואר טכנאי-הנדסאי. הוא סירב, כי רצה קודם כול לתרום את חלקו לביטחון המדינה. לשמעון הייתה גישה רצינית ובוגרת לכל נושא. היה לו רצון עז לעבוד על כלים חקלאיים, ומגיל צעיר ביותר היה מסוגל לחרוש בטרקטור ולבצע עבודות חקלאיות אחרות בשלמות וביעילות. שמעון רצה להמשיך בדרכו של אביו החקלאי, וחשב לבנות את עתידו במושב כבן ממשיך. גם בתקופת שירותו בצבא הוא התעניין בנעשה במשק של הוריו, ובחופשות, כשהגיע הביתה, היה נרתם לעזור בעבודות הדחופות. היו לו לשמעון עיסוקים רבים ובכל תחום שעסק, נהנה וגם הצליח. שמעון אסף בולים וסידר אותם באלבומים. היו בהם בולים מארצות שונות, וכמובן בולים בכל מיני נושאים מן הארץ. מדי פעם היה שמעון יושב ומצייר, בעיקר חיות. הוא אהב חיות, וגידל יונים בחצר המשק. גם בגינת הבית אהב לטפל, ושתל בה כל מיני פרחים. אבל יותר מכל אהב שמעון לעסוק בעבודות חשמל ואלקטרוניקה. אנשים שהכירו את שמעון, פנו אליו לא פעם בבקשה לעשות למענם תיקונים או לעזור להם בהרכבת מכשירים. אחד המכשירים שבנה שמעון במו-ידיו היה מרסס חקלאי. מגיל צעיר הוא נטה לעסוק בספורט, כדי לפתח את כושרו הגופני. היו לו מכשירים משלו, ובאמצעותם ביקש לפתח את שרירי גופו. כשהיה בבית-הספר התיכון, השתתף שמעון בתחרויות ספורט אחדות, בעיקר בריצה למרחקים ארוכים. שמעון רצה מאוד להיות טייס. הוא ניגש למבחני הקבלה והצליח בכולם, ורק במבחן האחרון נכשל. כשלונו זה גרם לו אכזבה רבה, אבל עד מהרה החליט להתנדב לחיל- הצנחנים. את אימוני הטירונות הקשים הוא עבר מבלי להתלונן. ולא רק שלא התלונן, אלא אף עזר לחבריו ועודד את אלה מביניהם שהתקשו לעמוד במאמץ הגופני. כשסיים את הטירונות, עבר שמעון קורס מ"כים. הוא חשב שלאחר שיסיים את קורס המ"כים ימשיך בקורס קצינים, אבל הגורל רצה אחרת. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, נשלח שמעון עם יחידתו ללבנון. בקרב שהתנהל במבואות העיר צור, בשעה שהיה צריך לחלץ חלק מן הכוח שנפגע, שכב שמעון בפינת אחד המבנים וחיפה על הכוח. הוא נפגע מרסיס שנורה לעבר כוחותינו ונפל, ביום ט"ו בסיוון תשמ"ב (6.6.1982). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי ברמלה. הוא השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות.
