בן-ישראל, עודד

בן חוה והסופר והמורה ד"ר אשר בן-ישראל, נולד ביום כ"ה בתשרי תר"ץ (29.10.1929) בתל-אביב. אווירת בית-אביו הספוגה רוח ספרות ותרבות ישראל השפיעה השפעה עמוקה על נפשו של עודד. בילדותו עברו הוריו לגור בירושלים. את בית-הספר העירוני "תחכמוני" בירושלים סיים בהצטיינות בסוף תש"ד, המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון בבית-הכרם והיה מבחירי התלמידים בו. לימודי היהדות, ההומניסטיקה והמתמטיקה נתחבבו עליו ביותר, אך לא משך ידו גם ממקצועות-לימוד אחרים. היה שקדן בלימודיו ומסייע בידי חבריו שנחשלו אחריו. בחוגי חבריו בגימנסיה נהג להרצות על נושאים שונים ובייחוד על אישי הציונות ופעולותיהם. היה חביב על חבריו בבית-הספר ובגימנסיה. תרגילי- הספורט שעסק בהם מילדותו, על אף עדינות מבנה גופו, העידו על אומץ-לבו וכוח רצונו. לאחר שקיבל את תעודת-הבגרות – והוא בן 17 – התנדב לפלמ"ח. להוריו הסביר את החלטתו זו כהליכה להכשרה חקלאית באחד היישובים, כדי שלא לגרום להם דאגה. כאשר העיר לו מורו שהוא עדיין צעיר וחלש, השיב לו עודד: "עתה אין צעירים וחלשים, כולנו בתפקיד ועלינו למלאו". עודד היה עלם בהיר-עיניים ובהיר- שיער, כחוש-גוף אך עז-רצון ובעל להט נפשי ולא נרתע מפני כל מעצור בדרכו שבחר בה. היה בעל תפיסה מהירה וזיכרון מצוין והשפיע על חבריו מידיעותיו אשר הביאן לפניהם בענווה ובפשטות. הוא היה עליז וצנוע בהליכותיו, מיושב בדעתו ובשעת שיחה היה משפיל את עיניו בביישנות של תלמיד-חכם ופיו הפיק דברי טעם. חיבוריו ותיאורי טיוליו מצטיינים בתפיסה מרוכזת ובסגנון בהיר. ביום 12.4.1948 התגייס לחטיבת "גבעתי", יצא לחזית הדרום גילה אומץ-לב והשתתף בקרבות רבים. בליל 2-3 ביוני 1948, במסגרת מבצע "פלשת", תקפו כוחות "גבעתי" את המערך המצרי ליד גשר אשדוד (גשר "עד הלום" כיום). ההסתערות נבלמה באש כבדה של האויב והכוחות נאלצו לסגת. ההתקפה נכשלה אמנם, אך אילצה את המצרים להיערך במקום ובלמה את התקדמותם צפונה. בקרב זה נפל, ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948) ונקבר בניצנים. בן 17 היה בנופלו. ביום ו' באלול תש"ט (31.8.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.