בן-ישראל (מוסקוביץ), יעקב

בן ביילה וישראל-חיים. נולד בכ"א בתמוז תרס"ד (4.7.1904) בחרלאו שברומניה. אביו היה שוחט העיירה והנער התחנך על ערכי היהדות והציונות. תחילה למד בחדר, אחר-כך בבית-ספר יסודי עירוני ובבית-ספר תיכון עירוני. כשהתבגר סירב לעסוק במסחר כרוב חבריו, ופנה לעבודת כפיים ובכך שימש מופת לצעירים רבים שהלכו בעקבותיו. כשהיה בן עשרים הצטרף ל"החלוץ". בקיץ אותה שנה יצא עם קבוצתו להכשרה חקלאית אצל בעל אחוזה נוצרי ובחורף עברה הקבוצה לעיר יאסי ובה המשיך לעבוד כחלוץ עירוני. באפריל 1929 עלה יעקב לארץ ישראל להצטרף לקבוצת "בוסל" – קומונה של פועלים מאנשי העלייה הרביעית בחדרה. מצב הקבוצה היה קשה וחוסר העבודה וכן מחלת הקדחת שתקפה רבים, וביניהם גם את יעקב, הביאו לפירוקה. יעקב עבר לרחובות ושם עבד בפרדסים. בשנת 1929 נשא לאשה את חברתו שהגיעה אז לארץ והשניים עברו לשעריים שליד רחובות ועבדו יחדיו בפרדס. יעקב היה פעיל במוסדות ה"הסתדרות", היה בין היוזמים והמקימים של קופת מלווה וחסכון לעובדים, צרכניה ובית חינוך לילדי עובדים, ובו בזמן היה גם פעיל באירגון ה"הגנה". אחרי מאורעות 1929 החליטה הנהלת הישוב להקים ישובי ספר ויעקב פעל לאירגון קבוצת חברים שיסדה בשנת 1933 את כפר גבתון. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי הלוחם בנאצים, גוייס לפלוגת ההובלה העברית 462 ובשורותיה השתתף בקרבות במדבר המערבי. בכ"ז בניסן תש"ג (1.5.1943) טבע עם 139 חיילים נוספים מיחידתו שהיו על האניה "ארינפורה" אשר נפגעה מהפצצה אוירית גרמנית בדרכה מאלכסנדריה של מצרים למאלטה בשיירת אוניות הצי של בעלות הברית שפניהן לסיציליה. הניח אשה ובן, שלושה אחים ואחות. בבית הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים הוקמה אנדרטה דמויית אניה, ולידה בריכת מים שבקרקעיתה חקוקים שמות הנעדרים. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.