בן-ישי (גולומבוביץ), ברוך

בן דוברושה ופסח, נולד ביום א' בכסלו תרע"ה 19.12.1914)) בפינסק (רוסיה-פולין), למשפחה ציונית מפורסמת. כבן שלוש נתייתם מאביו. אמו חינכתו ברוח עברית-לאומית ובהיותו בן אחת-עשרה שלחתו לארץ-ישראל, אל דודו, ללמוד ולהיבנות במולדת. הוא נתקבל לגימנסיה "הרצליה" וסיים את לימודיו בהיותו בן 16. הוא יצא להכשרה חקלאית בקיבוץ נען (שנה) וברעננה (שלוש שנים). כבן 21 יצא לחוץ-לארץ לראות וללמוד, עבר את איטליה ושוויץ כמעט ברגל ומלא רשמים חזר לארץ ונתקבל לאוניברסיטה בירושלים לפקולטה למדעי הרוח. באוניברסיטה למד פילוסופיה, היסטוריה וסוציולוגיה, ובו בזמן מילא תפקידים חשובים בפלוגות ה"הגנה" בירושלים והתפרנס מהדרכה במפעלי "הדסה" למען הנוער. עד מהרה יצאו לו מוניטין כמדריך ומחנך במגרשי הנוער של "הדסה" על-שם גוגנהיימר. בשנת 1939 התגייס לצבא הבריטי, חנה בצפון הארץ והשתתף בכיבוש סוריה. בהיותו בצבא גמר בהצטיינות את לימודיו באוניברסיטה וקיבל תואר "מוסמך למדעי הרוח". מחמת מחלה שוחרר מהצבא לאחר שנתיים ובשובו לירושלים התמסר לטיפול בילדי-עוני, תחילה כמפקח מחוזי על מגרשי-השעשועים לילדים ואחר-כך כמפקח ארצי. מטעם "הדסה" נשלח לחוץ-לארץ להשתלם בהדרכת מגרשי-שעשועים לנוער, עבר את צרפת ואנגליה ומשם הפליג לארצות-הברית. סמוך לימי ההכרעה בארצנו קרא לו מצפונו לחזור לארץ – לאחר העדרו ממנה במשך שנתיים. תיכן לחולל גדולות למען בריאות הילד והנוער ולמען השכלת הנוער העובד. ובינתיים נתן שוב ידו לפעולות ה"הגנה". עם פרוץ מלחמת-העצמאות חידש את פעולותיו בחי"ש בחטיבת ירושלים וביום 17.1.1948 יצא עם פלוגתו למעלה החמישה. אור ליום ח' בשבט תש"ח 19.1.1948)) יצא בטנדר לירושלים להשתתף במועצה הפדגוגית של "הדסה" ובדרך, מול קרית ענבים, נורה מן המארב ומת בייסורים קשים בחצי הלילה. השאיר אחריו אישה וילד בן ארבע. הוא נקבר בבית-הקברות בהר-הזיתים. שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.