בן-יעקב, יהודה

יהודה, בן שרה ואליהו, נולד ביום י"ח באדר תשי"ג (5.3.1953) ברמת-גן. הוא למד בבית-ספר יסודי באילת ובמעלות וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי בנהלל. יהודה נדד עם הוריו לאורכה של הארץ, מאילת לבן-עמי ומשם למעלות. הוא היה תלמיד טוב, נער חברותי, מלא מרץ ורב פעלים. כן היה ספורטאי מצטיין, שיחק בכדורסל והתאגרף וייחס חשיבות רבה לאימון גופני ולשיפור הכושר. הוא הקדיש מזמנו גם לציד, לדיג ולטיולים ברחבי הארץ. נוף יפה היה מרגש אותו ומסעירו והוא הכיר היטב חלקים גדולים של הארץ. יהודה ניחן גם בכשרון משחק; בבית הספר מילא את התפקידים הראשיים בכל המחזות שהעלה החוג הדרמטי. יהודה, שחבריו כינוהו "בניה", היה חבר נאמן, שמח לעזור לזולת ועמד תמיד במרכזה של כל פעילות חברתית. עוד לפני שהתגייס נמשך לחיי הצבא והתעניין מאוד בבעיות ביטחון. יהודה גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1971 והתנדב לסיירת "שקד". במהלך שירותו עבר קורס מ"כים וקורס קציני-חי"ר, וכן קורס צניחה וקורס סיירים. הוא היה חייל וקצין למופת, מדריך מעולה ומפקד נערץ על פקודיו. כמפקד ייחס חשיבות רבה לכושר הקליעה ולכושר הגופני של חייליו בכל הדרגות והתפקידים. הוא עצמו היה קלע מצוין והפליא לקלוע ברובה ובאקדח. הוא תבע מחייליו להשקיע מאמץ רב בטיפוח הכושר הגופני, לא חדל לאמנם ולתרגלם, כשהוא מוביל תמיד ראשון בכל מסע מפרך, בריצה ארוכה או בהסתערות על יעד. בניה היה צעיר יפה תואר, מוצק ובריא ובעל חוש הומור. הוא אהב לצחוק ולבלות, ויחד עם זאת היה רציני ושקול. בתפקידו היה חרוץ ומסור, מילא כל משימה בהקפדה ותבע מאנשיו ביצוע מושלם ורמת ביצוע גבוהה. כך תבע מאחרים – ומעצמו. כמפקד מסוגל היה להטיף, לכעוס ולהעניש חייל שסרח, אולם לא היה מסור ממנו לחייליו; הוא דאג לכל מחסורם והכינם כמיטב יכולתו ליום קרב. במלחמת יום-הכיפורים לחמה יחידתו של יהודה בצפון סיני. היא עשתה את דרכה אל גזרת צפון התעלה ובדרך, ליד רומאני, גברה על חיילי קומנדו מצריים שהציבו לה מארב. היה זה קרב של מעטים מול רבים וליחידתו של יהודה היו נפגעים ראשונים במלחמה. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), נשלחה היחידה, שהוא היה סגן-המפקד בה, לחבור עם לוחמי מעוז "בודפשט", המעוז הצפוני ביותר בתעלה ולסייע להם. הכוח של יהודה הסתער על מארב שהציבו אנשי קומנדו מצריים וחסמו בכך את דרך הגישה למעוז הנצור. הכוח נתקל באש והתקדמותו נעצרה. יהודה פיקד על חוליה של ארבעה לוחמים, שניסתה לעבור את השטח החשוף ולהגיע אל שוחות החיילים המצריים. יהודה הסתער בראש אנשיו בקרב זה, נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו הורים, אחיות ואחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי יהודה היה חייל מצוין, קצין מעולה, חבר למופת ולוחם עז נפש, שהצטיין בכוח רצון וביסודיות. דברים לזכרו ראו אור בחוברת לזכר חללי סיירת "שקד" שנפלו במלחמה.