בן-יעקב, אורי

בן רבקה ואברהם, נולד ביום י"ג בתמוז תר"ץ (9.7.1930) בעפולה ולמד בבית-הספר העממי "גאולה". בהיותו בן 15 נתקבל למחלקת המסגרות של בית-הספר המקצועי שליד הטכניון בחיפה ולמד שם טכנאות רדיו. כמוכשר ביותר זכה בסטיפנדיה על שם מוסינזון וסיים את חוק לימודיו בהצטיינות בשנת תש"ח. היה תלמיד שקדן וחביב על מוריו וחבריו והתמחה במקצועו. מגיל 16, בתקופת המאבק, היה פעיל ב"הגנה". באחת הפעולות בחיפה נאסר על-ידי הבריטים ב"בית התעשייה", הועמד בפני בית-דין צבאי אך שוחרר כעבור כמה ימים והוסיף לפעול בשירות ה"הגנה" בעפולה. הוא מילא את תפקידיו בהכרה, בנאמנות וברצון. היה חבר בתנועת הצופים, פעיל בגדנ"ע ועשה בהכשרת הצופים בנען, גבעת ברנר ובהכשרה המגויסת בדורות שבנגב. אורי נתבקש להתגייס לחמ"ד (חיל-מדע) בגלל ידיעותיו המרובות, אך בחר להצטרף לפלמ"ח כדי למלא תפקיד קרבי ונספח אל אחד מגדודי חטיבת הנגב. הוא שירת במחלקת הסיירים ואחר-כך ביחידת מקלעים כבדים ומרגמות, שהתמחה בשימוש בהן. מהיום שעזב את בית הוריו לא חזר אף פעם לחופשה. במכתביו הרבים והלבביים הביע את הכרתו העמוקה בחשיבות תפקידו כלוחם לשחרור המולדת. אורי השתתף בקרבות רבים ובכל ההתקפות של גדודו, מן ההתקפה על אשדוד עד ההתקפה על חוליקאת ופריצת הדרך לנגב, בהבטיחו במקלע הכבד שלו את הדרך לפורצים. בליל 17-18 ביולי 1948 נערך מבצע "מוות לפולש" במגמה לפרוץ את הדרך לנגב, כקביעת עובדה לקראת ההפוגה הקרבה. במסגרת המבצע הוטל על חטיבת "הנגב" לכבוש את משלטי כאוכבה וחוליקאת. ההתקפה נכשלה והכוחות נאלצו לסגת. אורי נפל בקרב בחוליקאת ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), עת חיפה על הנסוגים עד רגעי חייו האחרונים. בן י"ח היה בנופלו. נקבר ברוחמה. ביום י"א בתמוז תש"י (26.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.