בן יוסף, שלמה (טבצ’ניק, שלום)

בן רחל ויעקב יוסף. נולד בל' בניסן תרע"ג (7.5.1913) בעיר לוצק, פלך ווהלין שבפולין, להורים עניים ויראי שמיים. בגיל צעיר נאלץ להפסיק את לימודיו ולהירתם בעול העבודה בגלל המצוקה הכלכלית שהמשפחה היתה נתונה בה. עם מות אביו בשנת 1930 הוטל על שכמו נטל פרנסת הבית והוא לא מאס בשום מלאכה. באותו זמן הצטרף לתנועת הנוער בית"ר בעירו ועל אף העבודה הקשה מצא זמן וכוח לפעול וללמוד ומילא במסירות כל תפקיד שהוטל עליו. בשנת 1931 יצא לפלוגת הכשרה ברוז'ישץ הסמוכה ללוצק ואחר כך המשיך בפלוגות אחרות. באוגוסט 1937 יצא לארץ-ישראל ועלה בקבוצת המעפילים השניה של בית"רים במסגרת מיבצעי העלייה הבלתי-לגאלית של אותו זמן. לאחר הגיעו לארץ (20.9.1937) יצא לשרת בפלוגת הגיוס של בית"ר בראש פנה ושם שינה שמו תחילה ל"שלום יעקוב" ואחר כך ל"שלמה בן יוסף". הוא עבד בטבק ובמטעי הזית וגילה חריצות בעבודות אלה. מכתביו ששלח לאמו שפעו אופטימיות ושמחת חיים וגם צער על שאין הוא יכול לתמוך בה. הימים היו ימי מאורעות הדמים שנפתחו בשנת תרצ"ו. כנופיות-פורעים ערביות לא הפסיקו לשפוך דם יהודים בכל מקום שהדבר ניתן להן ועקב כך הלכו וגברו התסיסה והתביעה לפעולות תגובה. התסיסה והתביעה לא פסחו על חברי פלוגת ראש פנה שנודעה בייחודה האקטיביסטי בקרב הפלוגות. תחילה לא התבלט בן-יוסף, העניו והשתקן, במיוחד על רקע התסיסה הכללית, אבל לאחר רצח חמישה יהודים שנסעו במונית בדרך ראש פנה – צפת (28.3.1938) הצטרף לשניים מחברי הפלוגה ויחדיו תיכננו פעולת-תגובה. ב-21 באפריל, בשלוש לפנות בוקר, יצאו השלושה לכביש ראש פנה – צפת, התקיפו ביריות מכונית ערבית והטילו עליה רימון. הרימון לא התפוצץ וכך לא נגרם כל נזק ליושבי המכונית, אבל המתקיפים נתפסו על ידי שוטרים שיצאו לחפשם והובאו למשפט בפני בית-דין צבאי. שלמה בן-יוסף נדון למוות והובא לכלא עכו. בתוך גל המחאות והסערה שהתחוללה עקב פסק הדין שמר שלמה על שלוות נפשו ואת רגשותיו ביטא בכתובות שחרט על קירות תאו או כתב על עמודי ספר: "ידע הנוער הישראלי שמולדת אינה נקנית בכסף אלא בדם" ; "מוות נגד מולדת זה אפס" ; "אני מאמין שאחרי מותי לא יבליגו", ועוד. בל' בסיון תרצ"ח (29.6.1938) הועלה לגרדום בקומה זקופה ושיר בית"ר על שפתיו. הוא הובא לקבורה בבית העלמין של ראש פנה.