בן-יוסף (פינצ’בסקי), שלמה

בן נחמה ומשה, נולד ביום ח' בחשוון תרצ"א (30.10.1930) בתל- אביב. הוא סיים את בית-הספר העממי העירוני "ביאליק" והחל לעבוד באריגה ובסלילה. היה חבר "מכבי" ובשנת 1943 הצטרף למחתרת אצ"ל ונתגלה כבעל כשרונות צבאיים וארגוניים וגייס חברים למחתרת. כינויו הרשמי באצ"ל היה "סגן הררי", אך חבריו ביחידה הוסיפו לו את כינוי החיבה "שלומקה". כמפקד ידע להיות לא רק קפדן, אלא גם עז-רוח למופת בפעולות ובעל אומץ להודות בטעותו בפני כל אנשיו. הוא השתתף בפעולות-קרב בעיקר נגד הערבים, בפגיעה בבסיסיהם ובהגנה על השכונות הדרומיות של תל-אביב בחורף תש"ח. בתוך אש האויב זחל על בטנו והצליח להניח את מטען- הנפץ תחת הבית שממנו ירו על השכונה היהודית. כשהגיעו חיילים בריטיים במפתיע אל הבית שיחידתו שכנה בו, הצליח ברגע האחרון להתחיל בעבודת טעינת קורות ולהעסיק גם את חבריו בכך והודות להסוואה מוצלחת זו ניצלו ממאסר. שלמה יצא אל העמדות גם מחוץ לתורו ופעם נענה לבקשת חבר למלא את מקומו במשך הלילה בעמדה קיצונית בשכונת שפירא מול אבו-כביר וכשחזר משם בבוקר פגע כדור צלף בבטנו. הוא התגבר על מכאוביו ושאל לשלום חבריו בעמדה, שלא הספיקו לבקרו. אחרי שלושה ימי מאבק במכאוביו, נפטר מפצעיו ביום כ"ו באדר ב' תש"ח (6.4.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.