בן-יוסף, אבנר

אבנר, בן שושנה וחיים, נולד ביום י"ט בכסלו תש"ד (16.12.1943), במושב אביחיל ולמד בבית-הספר היסודי באביחיל ובבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" בנתניה. הוא היה תלמיד חרוץ, מלא מרץ, אופטימי ואוהב שמחה – ובשל החיוך ששרר תמיד על שפתיו, התחבב בקלות ובמהירות על מוריו ועל חבריו. אבנר היה חבר בתנועת הנוער-העובד-והלומד, והשתתף בפעולות חברתיות שונות, שאורגנו במסגרת התנועה. היה חובב ספורט, השתתף בצעדות ונמנה עם החוג לריקודי-עם. היה לו אוסף בולים שלטיפוחו הקדיש זמן רב, ויחד עם זה היה חבר בתזמורת הנוער אביחיל – נתניה, כנגן חצוצרה והשתתף במקהלת מועצת פועלי נתניה. אבנר היה בן מסור להוריו, דואג למשפחתו ואוהב לעזור לזולת. אבנר גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1962. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורסים מקצועיים הוצב לאחת מיחידות חיל החימוש בדרום. אבנר היה בעל מקצוע מעולה. מפקדיו נהגו להצביע עליו כעל חייל אחראי ורציני בעבודתו, וכשהפך למפקד, נודע כמסור ודואג לפקודיו וכאיש ארגון וביצוע מעולה. בתום שירות החובה התנדב אבנר לשרות קבע בצה"ל ונשלח פעמיים להשתלמויות מקצועיות בארה"ב. במהלך שירות הקבע הגיע אבנר לדרגת רס"ר ושירת בדרגה זו מספר שנים. ב-1971 סיים קורס-קצינים, הועלה לדרגת סגן, ונתמנה למפקד סדנא בחיל החימוש. בין חבריו ליחידה נודע אבנר כאדם המתעב עבודה שטחית. תמיד שאף להעמיק לחשוב ולמצוא פתרונות ואפשרויות נוספות לכל מצב שבו נתקל. חבריו ליחידה מספרים, כי לא היה מוכן לשמוע את המלים "אי-אפשר" וסיסמתו הייתה: "אין דבר שאי-אפשר לעשותו – אלא אם כן לא התאמצת דייך". זמן קצר לפני פרוץ המלחמה נתמנה אבנר לתפקיד סגן מפקד-פלוגת חימוש. במסגרת תפקידו זה הרבה לסייע לחייליו, שמצאו אצלו אוזן קשבת לבעיותיהם האישיות. פקודיו מספרים כי סביב אבנר שררה תמיד אווירה של שלווה וחוסר-דאגה, וכל מי שפנה אליו ידע כי הכל יהיה בסדר. בפרוץ מלחמת יום-הכיפורים לחם אבנר עם אנשי יחידתו באזור סיני. אור ליום כ"ב בתשרי תשל"ד (19.10.1973), באזור הגשרים בגדה המערבית של תעלת סואץ נפגע בהפגזה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באביחיל. השאיר אחריו אישה, בן ובת. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב חברו ליחידה: "מילים לא תספקנה על מנת לתאר את אבנר. מילים בלבד לא תוכלנה לצייר את דמותו הנפלאה. היה צורך להכירו. כן חייב אני להדגיש: אבנר לא היה רק מפקד – הוא היה ידיד לכל נצרך".