בן-יהודה (יודלמן), שלמה

בן חנה ואריה-ליב. נולד בי"ג באדר תרע"ב (2.3.1912) בעיירה שקוד שבליטא. כבן למשפחה עממית ושרשית התחנך שלמה ברוח המסורת היהודית, למד ב"חדר" ואחר-כך בגימנסיה העברית. עם קום "החלוץ" בליטא כתנועה המונית היה בין מייסדי הסניף של תנועה זו בעיירה שקוד. בשנת 1931 יצא להכשרה באחוזה חקלאית בעיר מאמל וכעבור שנתיים עלה לארץ-ישראל והצטרף לפלוגת קיבוץ דפנה בנס ציונה. שנותיו הבאות היו שנים של פעילות חלוצית בעבודה ובהגנה. בשנת 1942, לאחר שנים של פעילות בארגון ה"הגנה", נעצר שלמה על ידי הבריטים יחד עם עוד ארבעים ושניים בחורים בהיותם בקורס למפקדים של ה"הגנה" והובאו לדין על נשיאת נשק. מ"ג הבחורים ישבו בכלא עכו שנתיים. מ"בין החומות" ליווה שלמה את עליית חבריו מפלוגת דפנה לקיבוץ הקבע בגליל העליון. לאחר שחרורו מכלא עכו השתלב מחדש בחיי הקיבוץ והתבלט בערנותו לגבי המתרחש בחברה הקיבוצית ולגבי כל אירוע במשק. את מחשבותיו ועמדותיו פירסם בעלון הקיבוץ ולעתים גם כתב דברי שירה. בנובמבר 1946 השתתף בעלייה לנאות מרדכי, אחת העליות הנועזות באותה תקופה. כדי להגיע למקום הקימו העולים על פני הירדן גשר באורך 40 מטר כדי להעביר עליו טראקטורים לחריש ולקביעת חזקה על הקרקע. עם שחר החלו העולים, שבחלקם חצו את הירדן במים, לחרוש את האדמה שנרכשה על ידי הקרן הקיימת לישראל. הם נתקלו בהתנגדות מצד ערבים, ובמהלכו של קרב שפרץ במקום נהרגו שני ערבים ושני יהודים, ושלמה ביניהם. הוא נפל בט' בחשון תש"ז (3.11.1946) והובא למנוחת עולמים בבית הקברות של קיבוץ דפנה. הניח אשה, שני בנים ובת. בקיבוץ הוקם אתר הנצחה הנושא את שמו והוצאה חוברת לזכרו.