בן-יהודה, אלישע
בן ישראל ושרה. דור חמישי בארץ מצד אביו, שהוא, יליד ירושלים. נולד ביום ב' באייר תש"ג (7.5.1943) ברמת גן. את לימודיו היסודיים סיים בבית הספר "אלחריזי" בתל ברוך (אחרי שגמר שבע כיתות בתל אביב); את לימודיו התיכוניים סיים בבית הספר התיכון העירוני ד'. באוגוסט 1961 גויס לצה"ל והתנדב לחיל הצנחנים. היה בקורס מ"כ והדרכת טירונים וקיבל פיקוד על מחלקה של נוער פרברים. כן עבר קורס קצינים. בסיום הקורס חזר לגדוד הצנחנים, בו שירת שנה כמפקד מחלקה בצבא הקבע. הוא נענה בחיוב כאשר פנו עליו להמשיך בצה"ל וסירב לעשות חשבון אם כדאי הדבר. "אם ביקשו – כנראה שצריך", כך הבין. הדבר עלה לו בהפסד של שנת לימודים. עלה בסולם הדרגות והגיע לדרגת סגן. אחרי שיחרורו שם את פעמיו ליעד הבא ונרשם בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון העברי בחיפה ולא התפתה על ידי האפשרות לנסוע לארצות הברית וללמוד שם. התכונן לבחינות הכניסה ונתקבל. למד בלילות והיה עובד ברפת כדי לממן את לימודיו. בטכניון עשה עבודת מחקר על ציורי ילדים. בין הזמנים היה עוזר לאשתו הגננת בקישוט הגן ובהכנת מלאכת יד. כן נטל חלק פעיל בספורט והיה חבר בקבוצת הכדורגל באופקה. היה שחיין מצטיין וגמר קורס מצילים. היה אהוב על חבריו, מפקדיו ופקודיו שהעריצוהו, נוח לבריות, נעים הליכות, פשוט ועניו. לפני מלחמת ששת הימים נקרא לשרת במילואים וביום ה' בסיון תשכ"ז (13.6.1967) בשעת מילוי תפקיד, נפל. הניח אשה בהריון וילד. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. ביום י"א באדר תשכ"ט (1.3.1969) נערך טכס חנוכת המיטווח האולימפי על שם קצין הצנחנים סגן אלישע מטעם "הפועל" תל אביב ומשפחתו. בחוברת שהוציא בית הספר התיכון העירוני ד' בתל אביב, "פרחים עצובים", לזכר בוגריו שנפלו במערכה, הוקדשו כמה עמודים לזכרו.
