בן-יאיר, אבנר

אבנר, בן לאורה ז"ל ואברהם חסאן יבדל"א, נולד ביום כ"ה בניסן תש"ו (26.4.1946) בטריפולי שבלוב. בשנת 1952, כשהיה בן שש, עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה הענפה בחרה להתיישב באשקלון ובה החל אבנר ללמוד. הוא למד בבית-הספר היסודי ע"ש שמחה אסף ואחר-כך המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון-הדתי באשקלון. אחרי-כן למד בישיבת-הדרום ברחובות. אבנר היה בין בניה הצעירים של משפחת חסאן שהתברכה בתשעה בנים ובנות. הוריו נמנו עם נכבדי הקהילה היהודית בטריפולי ושמשפחתו זכתה לכבוד ולהערכה רבה בקרב בני הקהילה. למרות זאת לא חדלו בני המשפחה לחלום על ארץ-ישראל ולהתגעגע ליום שיצאו ויגשימו בגופם את התפילות שעליהן התחנכו. כאשר נפתחו שערי העלייה הגדולה, הייתה משפחת חסאן בין הראשונות שהחליטו לעלות לארץ. אבנר נקלט היטב בחברה החדשה ובבית הספר ועד מהרה התבלט בכיתתו גם כתלמיד מוכשר וגם כחבר טוב ונאמן לחבריו. בבית הוריו, שהיה פתוח תמיד לאורחים ולנזקקים, למד אבנר לאהוב את הזולת ולעזור לכל אדם. במיוחד הקפידו הוריו, שבימי החגים ישבו אל שולחנם עניים ונצרכים. מצוות הכנסת-אורחים הייתה בעיניהם זכות נעימה ולא חובה. אבנר העריץ את אורח-החיים הזה ויישם אותו בדרך חייו. אבנר קיים קשרים הדוקיםעם כל בני משפחתו, שהיא גדולה מאוד ומונה עשרות קרובים. הוא לא הסתפק בכך והיה גם מוכר ואהוב בשכונתו, בבית-הספר ובכל מקום שהגיע אליו. הוריו, אחיו ואחיותיו היו תמיד בראש דאגותיו ובכל צעד שעשה בחייו הביא בחשבון מה תהיה השפעתו על בני משפחתו. כך כאשר התקשה בלימודיו בישיבה התיכונית, לא הרשה לעצמו לזנוח את המאבק, רק בגלל המחשבה על הצער שכישלונו עלול לגרום לאביו. אבנר גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1964 והוצב לחיל השריון. לאחר שסיים את הטירונות, עבר קורס יסוד במקצועות השריון והשתלם כתותחן טנק. הוא אהב את השריון והיה גאה מאוד ביחידתו. עדות לכך הייתה הזמנתו את הוריו לחזות בטנקים "שלו". בתום שירותו הסדיר השתחרר והחל בלימודים לתואר הנדסאי-אלקטרוניקה בבית-הספר להנדסאים בבאר-שבע, אבל מלחמת ששת-הימים קטעה את לימודיו. במלחמה זו נפל אחיו הבכור אליעזר. שנתיים אחרי-כן ניחתה עוד מהלומה על המשפחה כשנפטרה אמו האהובה. בתקופה קשה זו היה אבנר הסלע שעליו נשענה המשפחה. הוא סיים את לימודיו והחל לעבוד בתעשייה האווירית. הוא שקד על עבודתו והחל לעבוד בתעשייה האווירית. הוא שקד על עבודתו והמצאה שלו זיכתה את התעשייה האווירית בפרס ביטחון-ישראל. באותה שנה גם נשא את חברתו שושי לאישה. כעבור תקופה קצרה החליט לנסוע לארצות-הברית כדי להמשיך בלימודים לקראת התואר מהנדס באוניברסיטת פרטט שבניו-יורק. הוא לא עזב את הארץ לפני שדאג למצוא תעסוקה מלאה לאביו, וגם לאחר שנסע, שמר על קשר הדוק עם הבית ואף הצליח להביא את אביו לביקור ארוך אצלו בניו-יורק. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הצליח לחזור ארצה ולהתייצב ביחידתו. אבנר השתתף בקרבות הבלימה בסיני, לחופי האגף המר הגדול. ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (23.10.1973), נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שעל הר-הזיתים ליד קבר אחיו אליעזר שנפל במלחמת ששת-הימים. השאיר אחריו אישה ובת (שנולדה לאחר נופלו), אב, אח ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.