בן-חנוך, אברהם

בן מרים וחנוך, נולד בשבת-נחמו תרע"ג (16.8.1913) בעיר פביאניץ, פולין וגדל במשפחה ציונית-עממית. סיים בית-ספר עברי תיכון והיה מראשי "גורדוניה" בלודז' ומהבולטים בחוגי הנוער הציוני החלוצי בפולין. בקבוצת-ההכשרה באולקוש נתגלה כושר פעילותו בחיי הציבור והחברה. הוא נשלח ללמוד חקלאות באוניברסיטת נאנסי שבצרפת, הוסמך לאגרונום וב-1934 עלה ארצה והצטרף לקבוצתו ברחובות, קבוצת "גורדוניה", ונעשה מיד אחד מעמודי- התווך שלה. עם כל חבריו הצטרף לקבוצת דגניה ב', הקים שם את קן משפחתו והשתדל לפתח את החברות שבקבוצה לקרבה משפחתית כוללת, שבה ראה את תמצית ההוויה הקבוצתית. מהיותו איש מוסר וצדק לא הסתפק בשותפות משקית וכלכלית בלבד. היה מסוג המבקרים אשר ביקורתם פורה ומפרה: מכאן פעלתנותו הרבה ומכאן גם עליזותו ואהבת-הרעים שלו. בקבוצה היה פעיל בכל הענפים והמקצועות: בגזברות ובהנהגה הכללית, בעמל היום-יומי ובידיעת החקלאות לכל ענפיה, מדריך ומחנך אידיאלי. נשלח מטעם הקבוצה להדריך נוער והיה חבר בהנהלת כפר הנוער בן שמן. כעסקן בענייני התנועה והמפלגה יזם וביצע את מיזוג "גורדוניה" ו"המחנות העולים" לתנועה חדשה – "התנועה המאוחדת". נציג בוועידות, בכינוסים ובשליחות לאיטליה אחרי המלחמה. היה נבחר תנועתו לקונגרס הציוני הכ"ב. חבר עליז ואיש "הגנה" פעיל. השתתף בעליית-הכיבוש במעלה החמישה וכן במבצעים חלוציים אחרים. חיזק בחבריו את האמונה בניצחון וכשהלך לעזור בעבודה בקיבוץ שער הגולן, נקודת-הספר הקיצונית שסבלה רבות מהפגזות הסורים – הביא עימו מטען גדול של אופטימיות. במלחמת-העצמאות לחם בחטיבת "גולני" והשתתף בבלימת הפלישה של הכוחות הסוריים בעמק הירדן. הוא יצא כמפקד כיתה יחד עם אנשיו מזוינים בבקבוקי מולוטוב נגד טנקים, ונפל עימהם ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948), בקרבות על בניין המשטרה בצמח, במרחק מאות מטרים בלבד ממשקו. אחרי הקרבות נאספו גופות החללים משדה-הקרב והובאו לקבר-אחים בדגניה ב'. הניח אישה ובת. זכרו הועלה בחוברת "בשער" – ספר הקרבות על דגניה ב'.