בן-חמו, דויד
בן רפאל ואסתר. נולד ביום כ"ח בכסלו תש"ט (30.12.1948) בעיר מקנס שבמרוקו. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1956 והשתקעה בבאר שבע. דויד סיים את לימודיו בהצטיינות בבית הספר היסודי הדתי "סיני" שבבאר שבע ולאחר מכן ניגש לבחינות הכניסה והיה בין המעטים שנתקבלו לפנימייה לחינוך תיכון "כרמית" (כיום – הפנימייה על שם בויאר) בירושלים. בפנימייה עמד דויד בפני מאמץ עצום של השלמת הפער בין הידיעות שרכש בבית הספר היסודי לאלו שנדרשו ממנו בבית הספר התיכון העיוני, אך ברצינותו ובאחריותו התגבר על הקשיים והגיע עד לבחינות הבגרות בשנת 1967 מיד לאחר מלחמת ששת הימים. למרות היותו אחרי ניתוח ב"הדסה" התנדב לסייע בכל עבודות ההתגוננות שנעשו בפנימייה וכתום המלחמה החליט לגשת לבחינות הבגרות. לפני שירותו הצבאי תפס מקום שני בריצת 100 מטר לנוער בירושלים. היה מדריך נוער לספורט וגם נתן שיעורי עזר. היה טוב לב, טהור מידות וביישן – ובתכונות אלו קנה את לב חבריו ומחנכיו. נשמה רגישה מאד היתה לנער ואף כי התפרסם כספורטאי, כמסופר לעיל, כתב בסתר עשרות שירים, סיפורים ורשימות. מאד קשור היה לבית הוריו והמעבר לפנימייה לא הפחית מן הכבוד והאהבה שרחש לבני ביתו. דויד התלבט לפני צאתו לצה"ל איזוהי הדרך שיבחר בה. היו שלחצו עליו ללמוד במכון וינגייט ולפתח את כושרו הספורטיבי. לאחר הניתוח יכול היה בנקל להפוך לפקיד בצבא אך הוא בחל בזאת. באוגוסט 1967 גויס לצה"ל מתוך הכרה ברורה והספיק להשתתף עם יחידתו בפעולת התגמול נגד בסיסי החבלנים הירדניים; פעולה זו ידועה כמבצע כראמה, זו העיירה, ממזרח לירדן, אשר בה התרכזו וממנה יצאו אל שטח ישראל חבלניו של האויב. עם שובו מפעולה זו שאלה אותו אמו מדוע בחר ביחידה קרבית דווקא שפעולותיה מסוכנות; על כך ענה: "אם כל אם תגיד כמוה מי ילחם למעננו?" ימים ספורים אחרי מבצע זה נפל דויד בעת מילוי תפקידו; זה היה ביום כ"ה באדר תשכ"ח (25.3.1968). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בבאר שבע. חוברת לזכרו ועל שמו הופיעה מטעם הפנימייה התיכונית על שם בויאר.
