בן חמו, אבישי

בן סימי ויחיה. נולד ביום כ"ב בחשוון תשל"ח (3.11.1977) באשדוד, אח צעיר לויוויאן, גאולה, יעל ויעקב. אבישי גדל בבית דתי אדוק והתחנך על ערכי היהדות. את לימודיו היסודיים עשה בבית-הספר החרדי חורב באשדוד. כאשר בגר מעט מצא עצמו קרוב בהשקפתו לבני עקיבא, ובחר להמשיך את לימודיו בישיבה התיכונית נווה הרצוג שבניר גלים. הוא היה חבר בסניף בני עקיבא באשדוד. אבישי בחר שלא ליטול על עצמו תפקידים פעילים, אולם היה מעורב מאוד בהוויה החברתית במקום – הסניף שימש במה להיכרות ומפגש עם בני גילו. אבישי, עלם יפה עיניים, תמיר וחסון למראה, אהב במיוחד את משחק הכדורסל. בשעות הפנאי נהג לשחק עם חבריו, והקפיד לעקוב אחר משחקי מכבי תל אביב, הקבוצה האהובה עליו, בגביע אירופה ובמשחקי הליגה. על אף שבתחילה לוותה קבלתו לישיבה התיכונית בקשיים, הוכיח אבישי את יכולתו ובזכות שקידתו יוצאת הדופן סיים את לימודיו בהישגים יפים. בתחילת אוקטובר 1996 התגייס אבישי לשירות החובה בצה"ל. הוא שובץ ברבנות הצבאית, עבר קורס משגיחי כשרות והוכשר לתפקיד בוחן מזון. את שירותו עשה בבסיס מזון בצריפין ובבסיס מזון באילת, שביקר בו במסגרת תפקידו אחת לחודש. אבישי בורך ביושר פנימי, טוב-לב וענווה. הוא נהג לסייע לזולת בכל אשר היה בידו, והקפיד להתרחק ממחלוקות. בזכות מעלותיו אלה התחבב עד מאוד על חבריו ועל מפקדו, הרב דויטש. בביצוע עבודתו הפגין אחריות ומקצועיות, הקפיד על קלה כבחמורה. בנינוחות ושלווה שהיו לתו ההיכר שלו, מילא כל משימה שהוטלה עליו. כפי שסיפר אחיו: "הוא היה מיוחד במינו, אחד כזה שתגיד לו משהו פעם אחת ואתה יודע שזה עניין סגור, והכל בשקט מופתי…" ערב ראש השנה תשנ"ח, עת שהה בביתו בחופשת החג, חש אבישי כאבים עזים בראשו והובל לבית-החולים תל השומר, שם מת מוות מוחי. למחרת היום, ד' בתשרי תשנ"ח (4.10.1997), חדל ליבו מפעום והוא בן עשרים. אבישי הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. לזכרו של אבישי הוצא ספר של הרב אבינר, ראש ישיבת עטרת כוהנים, ובסופו מוקדשים לו דברי זיכרון. כמו כן יצאו לאור מספר עלונים חודשיים אשר חולקו בבית-הכנסת באשדוד. כתב לזכרו חברו לבסיס: "חבר יקר, דורי שלם/ היית חייל מסור ואוהב/ עזרת לזולת – מכל הלב/ מלאת תפקידך נאותה/ עכשיו אתה הלכת אחרי כמעט שנה./ חבר יקר, איך לפתע עזבת/ ים דמעות, דמעות כאב אצלנו השארת/ החיוך והמבט שלך – אותם תמיד נשאת/ נותרו למזכרת אחרי שנקטפת./ היינו שלושה, נותרנו שניים/ מתגעגעים אלייך, יפה עיניים/ להתראות לך פרח/ להתראות לך כוכב/ אותך תמיד נזכור, אותך תמיד נאהב".