בן-חמו, אבא (‘אבי’)

בן שלום ושרה. נולד ביום י"ג באדר תשי"ז (14.2.1957) בקסרסוק שבמרוקו. עלה עם משפחתו בשנת 1962. המשפחה התיישבה באשדוד, ואבי, בן החמש, התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי 'מוריה' שבמקום, המשיך בבית-הספר היסודי 'יד-שבתאי' ובישיבה התיכונית 'מרום ציון' שבירושלים, וסיים את לימודיו בבית-הספר העל-יסודי הדתי המקיף שבאשדוד. מילדותו גילה אבי הבנה, תפיסה ופיקחות מעל למקובל בגילו. הוא השתלב יפה בלימודים ובחברת התלמידים למרות היותו עולה חדש. צייתנותו ושקדנותו היו למופת והוא שימש דוגמה לתלמידים בכיתה. מנהל בית-הספר 'יד-שבתאי' מספר: "אבי הצטיין בלימודים התורניים והכלליים, השיג ציונים גבוהים מאוד והיה בעל מידות טובות. התמיד במאמציו להתקדם, אבל לא כדי להתחרות בחבריו, אלא כדי להפיק מעצמו את המקסימום. על-כן הצטיין ביחסו לזולת ובעזרה לחבריו, והיה בכך לדוגמה ולמופת של חברות טובה ורעות נאמנה ואמיתית". מורו ומחנכו בבית-הספר העל- יסודי מוסיף: "אבי למד במגמה לחשבונאות במוסדנו. הוא עמד בכבוד ובקלות בעומס הלימודים. היה נער מוכשר, בעל יכולת גבוהה. הוא התכוון להתמסר ללימודים אקדמאים ולהיות רואה-חשבון מוסמך". בעת לימודיו בבית-הספר העל-יסודי השתדל אבי לחיות בצניעות ולא להכביד על הוריו, שהתקשו בכלכלת המשפחה מרובת-הילדים. הוא לא בחל בעבודה כלשהי כדי לחסוך כסף לפרנסתו ולעזרת משפחתו. היה צנוע ונחבא אל הכלים, מתבדל ומופנם. מורו – יצחק, מספר: "אבי התבלט במידותיו הטובות ובמיוחד נחרתה בזיכרוני מידת הענוה שבו". תכונה זו קירבה אותו אל חבריו. היה בחור מלא-חיים, בריא, נאה וחסון. אחרי שירותו הצבאי התכוון אבי לנסוע לארצות-הברית ואחרי-כן לשוב לישראל ולהמשיך את לימודיו באוניברסיטה. אבי גויס לצה"ל בפברואר 1975 וסיים בהצלחה את הטירונות. את החודשים הראשונים לשירותו בצה"ל עשה בפיקוד הגדנ"ע, ואחרי-כן נשלח ליחידה קרובה לביתו. בשירותו הצבאי התגלו בו כל תכונותיו מילדות, ומפקדיו, שאהבו אותו, התחשבו בו ואפשרו לו לעבוד כדי להמשיך ולעזור להוריו בכלכלת המשפחה. ביום י"ב בכסלו תשל"ח (22.11.1977) נפל אבי בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית שבבית-העלמין באשדוד. השאיר אחריו הורים ושמונה אחים ואחיות.