בן-חיים, שמואל

שמואל, בן גרציה ויצחק, נולד בשנת תש"ו (1946), במקנז שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1958. הוא החל את לימודיו בתלמוד-תורה בעיר מולדתו ואחרי-כן המשיך ללמוד בבית-הספר היסודי "גאולים" ובבית-הספר התיכון-מקצועי המקיף באשדוד, במגמה של מסגרות. שמואל היה תלמיד טוב ומוריו הרבו לשבחו על עבודותיו ועל טיבן. חבר טוב היה לידידיו התלמידים והם ראו בו את מנהיגם. גם המורים הכירו בכושר מנהיגותו וכשביקשו להרגיע את הרוחות ולהשקיט את המפריעים, פנו אליו כדי שיסייע בידם ולהשליט סדר. הוא אהב לעסוק בצרכי ציבור בבית-הספר, היה המארגן והמבצע ותמיד אפשר היה לראותו מתרוצץ וטורח בהצגות התלמידים ובמסיבות. הוא אהב להתבדח, לשמוח ולחייך, אך בעצבותו וברגעיו הקשים לא שיתף איש. עיניו המאירות ופניו הצוחקות הסתירו את אכזבותיו מעיני כל. שמואל גויס לצה"ל בתחילת מאי 1965 והוצב לחיל הרגלים. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מ"כים חי"ר. הוא היה חייל טוב, מילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו והתחבב עד מהרה על חבריו החיילים. הוא קשר עמם קשרי רעות ובכל שמחה משפחתית היו פוקדים את ביתו. על שהשתתף במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת-הימים". לאחר ששוחרר מן השירות הסדיר הוצב לחיל השריון והשתלם בקורס מ"כים חרמ"ש. כשחזר לחיים האזרחיים למד להתקין תריסים, ובמקצועו זה טרח ויגע הרבה עד שקנה לו שם טוב במקום מגוריו ועבודה נמצאה לו בשפע. בשעות הפנויות המועטות שהיו לו צייר בצבעי שמן, קרא ספרים ואף החל לכתוב רומן. שמואל היה שומר מסורת והקפיד ללכת לבית-הכנסת בימי שבת ומועד. הוא אהב את בני משפחתו מאוד ונהג לבקר כפעם בפעם אצל קרוביו וכל מאמץ לא היה לטורח עליו, אפילו גרו הם הרחק ממקום מגוריו. הוא לא היה בררן, אהב את הפשטות והיה שמח בחלקו. תמיד היה מוכן לסייע לכל ידידיו, בנדיבות-לב וביד-רחבה. הוא היה בן נאמן להוריו, בעל מסור לאשתו אסתר ואב אוהב לבתו הקטנה אדנה ולבנו שרון. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס שמואל ונשלח עם יחידתו לחזית ברמת-הגולן, שם השתתף בקרבות הבלימה הקשים נגד הסורים. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), כשנע עם אנשיו לחבור לחיילי הגדוד, תקף אותם כוח של האויב מן המארב והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשדוד. השאיר אחריו אישה, בן ובת, אב, אם, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנפול שמואל ז"ל במלחמה זו, איבדתם בן משפחה אהוב ואנחנו, חבריו ליחידה, איבדנו חבר יקר ומסור. בחרפו את נפשו למות, העניק לכם את החיים ולעם ישראל את זכות הקיום".