בן-זכריה, מתתיהו

מתתיהו, בן מרים ויששכר, נולד ביום ט"ז בתשרי תשט"ו (13.10.1954), בפתח תקווה. הוא למד בבית-ספר העממי בפתח-תקווה, בבית-הספר התיכון "עמל" בפג'ה ובבית-הספר לטבחות "אונים" בכפר-סבא. מתתיהו, שכונה בפי משפחתו וחבריו מתי, היה תלמיד חרוץ. בתחילה למד מכונאות ואחרי כן למד בבית-ספר לבישול. הוא אהב מקצוע זה ורצה להיות טבח בצבא. בילדותו היה ילד נוח מאוד ושקט, ומשהתבגר נהיה נער חברותי, מקובל מאוד בחברה וחבריו אהבו לבוא לביתו. היה לו חוש הומור ולא אחת הסכין לשעשע את חבריו בבדיחותיו. טוב לב היה, מסתפק במועט, צנוע ושמח בחלקו תמיד. הוא אהב מאוד לעזור לכל אדם. נקי היה, בגדיו סדורים, והופעתו הייתה תמיד נאה. מתתיהו היה קשור מאוד לבני משפחתו ועזר לאחיו ולאחיותיו הצעירים ממנו בלימודיהם. את אחותו הצעירה אהב מאוד וכשהייתה קטנה רכש בשבילה מראש ספרי לימוד, שיהיו לה לעזר כשתלך לבית-הספר. ואכן בזכותו ידעה לקרוא עוד לפני שנכנסה לבית-הספר. מתי היה בן מסור מאוד להוריו ונהג בהם כבוד רב. הוא דאג לבית והיה אוהב להפתיע את הוריו בהביאו להם מתנות ואף רכש לבית הוריו שטיח, כלי-בית שונים ועוד. לפני שגויס לשירות צבאי עבד ב"מבטחים" והיה מסור מאוד לעבודתו. הממונים עליו שבחוהו מאוד על מסירותו וחריצותו הרבה וגם הבטיחו לו שיקבלוהו בזרועות פתוחות אחרי שישתחרר מהצבא. מתתיהו גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1973 ושירת ביחידת חי"ר ברמת הגולן ובסיירת "אגוז". הוא היה חייל טוב וממושמע, אהוד על חבריו ועל מפקדיו כאחד. בחופשותיו היה עובד, כדי שלא ליפול למעמסה על הוריו ואף לעזור להם ככל יכולתו. הוא הרבה לכתוב מכתבים להוריו, כדי להרגיעם ולמנוע מהם דאגה לשלומו. במלחמת יום-הכיפורים עשה מתתיהו עם יחידתו ברמת-הגולן. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע ונהרג בהפגזה של הסורים בעיר קונייטרה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקווה. השאיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו כי מתתיהו הצטיין תמיד במילוי המשימה הקשה והמורכבת ביותר שהוטלה עליו. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת בפתח-תקווה.