בן-זהב, פרץ

בן רחל ואליהו, נולד בשנת 1914 בעיירה דרוהיצין, פולין ובה למד בבית-ספר יסודי ובבית-ספר תיכון. מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה לא מנע מהוריו לתת לילדיהם חינוך מקסימלי. פרץ היה נער עירני ופעיל, מראשי תנועת הנוער "בית"ר", ושאף בכל מאודו לעלות לארץ-ישראל. בהיותו בן 17 שירטט והכין תוכנית מושלמת לבניית מטוס פולני ושלח אותה למיניסטריון התעופה הפולני. בתשובה קיבל הזמנה להיכנס לבית-ספר פולני לתעופה (דבר נדיר ביותר באותם ימים כאשר מדובר ביהודי!) אבל היה עליו להתחייב, בגמר הכשרתו, להמשיך ולשרת מספר שנים בחיל- האוויר הפולני. פרץ, ששאיפתו היתה, כאמור, לעלות לארץ, ויתר על ההזדמנות שנקרתה לו ובשנת 1935 עלה לארץ-ישראל. בארץ עבד פרץ במקצועות שונים, בין היתר עסק בעבודות קטיף ובהקמת "גדר הצפון", שהוקמה בגבול לבנון בעת המרד הערבי ב- 1938. הוא נתקבל לארגון ה"הגנה", היה תקופה מסוימת נוטר, עבד כדוור וכפקיד, כמכונאי בספינת דיג ובבתי המלאכה של הרכבות, כמכונאי במוסכים שונים ועוד. היה איש עליז, מלא שמחת חיים וחביב על כל מיודעיו. פרץ נשא אישה ולזוג נולדו שתי בנות. למרות חיי הדוחק שחי, למד אנגלית בכוחות עצמו, עמד בבחינות הבגרות ואף עמד בבחינות המכון הבריטי וקיבל את התואר מהנדס מיכני. עם קבלת התואר נתקבל פרץ לעבודה בבתי-הזיקוק בחיפה, כמהנדס מיכני. והימים ימי מהומות, לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות ולהתנגדות הערבית המזוינת להכרזה זו. ביום י"ז בטבת תש"ח (30.12.1947), התנפל המון ערבי מוסת על העובדים היהודים בבתי- הזיקוק וערך בהם טבח. בין ההרוגים היה גם פרץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקת הקדושים בבית-הקברות בחיפה. השאיר אישה ושתי בנות. קווים לדמותו, תולדות חייו ונפילתו מופיעים בספר "אלבום חיפה", ובספר 215" ימים ששינו פני מולדתנו".