בן-זאב, ניר

בן עדינה ודן. נולד בפורים, ביום י"ג באדר תשל"ד (7.3.1974), בחיפה, אח לתמר ואורי. ילדות עליזה ומאושרת עברה על ניר בשכונת דניה שעל הכרמל. שלוש שנים משנות בית-הספר היסודי עברו על ניר בבוסטון שבארצות הברית, שם שהתה משפחתו. היו אלה שנים מלאות טיולים, בילויים וחוויות רבות. כששבה המשפחה לארץ למד ניר בבית-הספר היסודי "אינשטיין" ובהמשך למד בחטיבת הביניים ובבית-הספר התיכון "אליאנס". ניר היה ילד בהיר שיער וכחול עיניים, וחיוך מסביר פנים ליווה אותו לכל מקום שהלך. הוא התאפיין בטוב לב לא שגרתי ובצניעות, ונלחם על עקרונות של צדק ואחווה בין אנשים. הוא ניחן בכושר הקשבה ותמיד היה מוכן לעזור. היה מוקף באנשים וכולם אהבו אותו. ניר הצטרף לתנועת "הצופים" כחניך והמשיך כמדריך, כרכז שכבה וכראש שבט "לטם" בחיפה. הפעילות החברתית היתה חשובה לו מאוד והוא ראה את עתידו כמחנך. בתקופה שבין סיום כיתה י"ב לגיוסו לצבא, הטרידה אותו מאוד השאלה כיצד יוכל לתרום לצבא בדרך הטובה ביותר. מצד אחד, היו לו שאיפות להצטיין ולהגיע לקצונה, אך מצד שני, היה ניר ילד בעל רגישות מאוד גבוהה, רודף יושר ושלום. בתקופה זו התערער בטחונו לגבי מידת יכולתו להצליח בצבא ו"לעשות את המירב" להגדרתו. ניר התגייס לצה"ל בנובמבר 1992, והצטרף לחיל ההנדסה. לאורך כל שירותו הקצר לא היה שלם עם החלטה זו. בתקופת הטירונות החריף הפער בין הציפיות של ניר מעצמו כחייל, לבין מה שהרגיש שהוא מסוגל לעשות. הוא ויתר על לילות של שינה, על מנת לשמור או לסייע לטירונים אחרים בלימוד, ובמקביל, מצבו הנפשי והפיסי הלך והידרדר. ניר חש שהוא לא עומד בעומס, אך בו בזמן החריף את הדרישות שלו מעצמו. בעקבות התמוטטות נפשית, הוחלט לאשפז את ניר בבית החולים לבריאות הנפש בטירת הכרמל. אשפוז זה היה בלתי נסבל ומשפיל עבור ניר, והשהייה במחיצת חולים אחרים ערערה את הדימוי העצמי שלו וגרמה לו לפקפק ביכולתו לחזור אי-פעם לצבא, או לתפקד במסגרת חיים "נורמלית" כלשהי. ביום ו' באייר תשנ"ג (27.4.1993), במוצאי יום העצמאות, החליט ניר לשים קץ לחייו. הוא התאבד בביתו, בשעת לילה מאוחרת. בן תשע עשרה היה במותו. ניר נקבר בבית הקברות הצבאי בחיפה, ליד הים שכה אהב. הוא השאיר אחריו הורים, אח בן עשרים ושתיים, אחות בת עשרים, משפחה ומאות חברים המומים. מפקדיו וחבריו סיפרו שניר "השתלב השתלבות מלאה והתבלט כחייל טוב, משקיען, בעל רמה גבוהה מאוד של מוטיבציה ויכולת אישית, מנטלית וגופנית כאחת", והוסיפו, "ניר היה טוב לב, עבד קשה מאחרים והיה אהוד ומקובל במחלקה, שקט וצנוע, דחה שבחים בשל תרומתו למחלקה, בטענה שאחרים תרמו יותר ממנו." באיגרת ניחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "ניר הוערך כחייל מצטיין על ידי מפקדיו, ואילו הוא עצמו ציפה להרבה יותר. ניר היה ידידם של רבים ותמיד הקפיד ליצור אווירה חיובית סביבו. חשוב לדעת כי היום, בעולם של אינדיווידואליסטים, קשה למצוא אנשים כמוהו. זכרו צף ומעלה דמעות בעיני חבריו הלוחמים."